זהר

יד) ת״ח, בשעתא דבר נש אתי לאתקדשא לאזדווגא בנוקביה, ברעותא קדישא דיליה, אתער עליה רוחא קדישא, כליל דכר ונוקבא. ורמיז קב״ה לחד שלוחא ממנא על עדוייהון דבני נשא, ומני בידיה ההוא רוחא, ואודע ליה, לאן אתר יפקוד ליה. הדא הוא דכתיב, והלילה אמר הורה גבר. הלילה אמר, לההוא ממנא, הורה גבר מפלניא, וקב״ה אפקיד ליה, לההוא רוחא, כל מה דאפקיד, והא אוקמוה.

פירוש הסולם

יד) ת״ח בשעתא דב״נ וכו׳: בוא וראה, בשעה שהאדם בא להתקדש ולהזדווג בנוקביה, ברצון הקדוש שלו, מתעורר עליו רוח קדוש, הכלול מזכר ונקבה. משום שנולד ונמשך מז״א ומלכות, שה״ס זכר ונקבה, (ועי׳ להלאה אות כ״ב) ורומז הקב״ה לשליח אחד הממונה על עיבור בני אדם, ומוסר בידו רוח ההוא, ומודיע לו, לאיזה מקום יתן אותו. ז״ש, ​והלילה אמר הורה גבר. דהיינו, שהלילה, שהיא המלכות המכונה לילה, אמר, לממונה ההוא, הורה גבר מפלוני, כדי שיתן שם את הרוח. והקב״ה מצוה אותו, את הרוח ההוא, כל מה שמצוה, דהיינו שמשביע אותו שיהיה צדיק וכו׳ (נידה ל:​) וכבר העמידוהו.