פירוש הסולם

יג/א) וז"ש (באות תכ"ה) ואית לאקשויי על האי אי כבד איהו עשו, איך הוא מתקן מזונא ללבא, שהוא יעקב. וקושיא זו סובבת על הלשון (מאות תכ"ה) שאומר דכבד איהו דרגא דעשו וכו' לבא איהו ישראל. והקשה איך אפשר שהכבד שהוא שרו של עשו יתקן מזון ללב, שהוא ישראל. ומשיב, אלא ודאי לבא איהו כגוונא דיצחק, דהיינו שהלב אינו ישראל, אלא שהוא השכינה מבחינת קו שמאל שהיא כעין יצחק, שהוא קו שמאל דז"א. כבד עשו דאיהו הצד ציד, כי הכבד שהוא מדרגת עשו מקבל כל הדם, הטמא והטהור, ונותן אל הלב, שהוא השכינה. ויימא ליה יקום אבי ויאכל מציד בנו, אלין אינון צלותין דאזלין ומתתרכין מעניים. פירוש, אלו שאינם יודעים לכוון תפלתם לבקש להארת קו האמצעי המיחד ימין ושמאל בסוד הדעת, אלא שמתפללים להמשיך ג"ר דשמאל, המאיר בלי יחוד קו האמצעי, הם נקראים עניים, כי אין תפלתם מתקבלת, אלא מתגרשת אל הס"א. ולפיכך בעת שהכבד שהוא דרגא דעשו מקבץ דם הטמא ודם הטהור ונותנם אל הלב, הוא אומר, ויאכל מציד בנו, דהיינו שיקבל תפלות עניים אלו, ויתן להם מבוקשם ויאיר הג"ר דשמאל בעולם. כי כל מגמת הס"א הוא שהשכינה תסכים להאיר הג"ר דשמאל בעולמות. (כנ"ל פרשת נח דף מ"ח ד"ה ת"ח ע"ש) וז"ש, ויצחק, שהוא השכינה, בצערא וביגונא, דלא יכלין לכוונא לצלותא, שאינם יודעים לכוון תפלתם לקו האמצעי, וע"כ הוא בצער וביגון, שאינו מקבל תפלתם, אלא שמקבל מן הכבד רק את דם הטהור שה"ס ו"ק דשמאל, והג"ר דשמאל, שהוא תפלות העניים, מגרש מלפניו ומשאיר בכבד, כנ"ל, והעניים מוכרחים לקבל חפצם מן הכבד, שהוא שרו של עשו. וז"ש, כגוונא דא לית לון לישראל במזונא בגלותא, אלא על ידי אומין דעלמא, כמו שהעניים מוכרחים לקבל מבוקשם מן הכבד שהוא שרו של עשו, מחמת שהשכינה לא תוכל לתת להם מבוקשם מחמת שהוא דם טמא, כנ"ל, כן ישראל בגלות, שאינם דבקים בקו אמצעי, אלא שהם תחת רשות השמאל, מחויבים ג"כ לקבל מבוקשם מן שרי האומות. שהוא מאותו הטעם האמור אצל העניים. אבל כד אינון בארעא דישראל, דהיינו שדבקים בקו האמצעי, מזוניהון על ידי שכינתא, אז יוכלו לקבל מזונם מן הלב, שהוא השכינה. דהיינו הארת ו"ק דשמאל, המקובל בלב, שהוא השכינה. ואינם מקבלים מן הכבד שהוא סמאל.