זהר

יג) ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים, שליט דכר בנוקבא. דכתיב וצדיק יסוד עולם, נהיר יו"ד בתרין, ונהיר ומעבר לנוקבא. אתייחד יו"ד בלחודוי, סליק בדרגוי לעילא לעילא. אתחשכא נוקבא, ואתנהירת אימא ומתפתחא בתרעוי. אתא מפתחא דכליל בשית, ומכסיא פתחהא, ואחיד לתתא להאי ולהאי, ווי למאן דגלי פתחהא.

פירוש הסולם

יג) ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים: רומז שהזכר שהוא ז"א, ישלוט על על הנקבה, שהיא המלכות, שע"כ נקרא הזכר, מאור הגדול, והנוקבא מאור הקטן, שכתוב, וצדיק יסוד עולם, שהצדיק שהוא יסוד דז"א הוא היסוד של המלכות שנקראת עולם שמשמע, שלולא הצדיק לא היה קיום לעולם, וע"כ שולט עליה. ומפרש למה הוא כך. ואומר, הי' שהוא חכמה ואו"א עלאין, האירה בשתי ההין, והאירה ועיברה את הה' ראשונה עם הנוקבא. ואח"כ נתיחדה הי' בפני עצמה, שנבדלה מן הה' ועלתה במדרגותיה למעלה למעלה, ונתחשכה הנוקבא. ואמא האירה ונתפתחה בשעריה. ובא המפתח הכולל שש ספירות, שהוא ז"א, ומכסה הפתח דאמא. ונתאחד למטה, עם זו ועם זו, דהיינו עם הנוקבא ועם אמא. אוי למי שמגלה הפתח.
פירוש. נודע שמכח עלית המלכות לבינה בכל מדרגה, נבקעו כל המדרגות לב' חצאים, שכו"ח נשארו במדרגה ובינה ותו"מ נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. (כנ"ל ב"א דף ד' ד"ה ביאור) ואח"כ לעת גדלות, יורדת המלכות מבינה בכל מדרגה, וג' ספירות בינה ותו"מ, שנפלו לתחתונה חוזרים ועולים למדרגתם (כנ"ל ב"א דף ר"צ ד"ה בגין) ולוקחים עמהם גם את התחתונה שהיו מלובשים בהם בשעת הנפילה, שעי"ז עולה כל תחתון לעליון, ומקבל האור דעליון, שזה הוא סוד העיבור (כנ"ל ב"א דף מ"ב ד"ה פירוש).
וכבר ידעת, שהי' ה"ס חכמה, וכן היא או"א עלאין. והה' ה"ס בינה, וכן ה"ס ישסו"ת. ונמצא שבעת ירידת הפרסאות, דהיינו המלכות, מכל מדרגה, הבינה ותו"מ דכל מדרגה חוזרות למקומם ומעלים עמהם גם המדרגה התחתונה, אל העליונה, נמצא שבינה, ותו"מ של הי' חזרו אליה, והעלו עמהם גם מדרגת ה' אל מדרגת הי', ונעשו אחד. וכן על דרך זה חזרו בינה ותו"מ של הה', והעלו עמהם גם מדרגת ו"ה, שהם זו"ן אל הה', ונעשו אחד עם הה', אשר הי' כבר מחוברת עמה. ונמצא בזה, שהי' מאירה לב', ההין, ביחד, כי ה' תחתונה שהיא מלכות כבר נתדבקה באמא, שהיא ה' ראשונה, והארה זו נבחנת לעבור. וז"ש, נהיר י' בתרין ונהיר ומעבר לנוקבא. שהי' מאירה ומעברה את הנוקבא. אמנם גם הו', שהיא ז"א דבוקה באמא, כנ"ל, ונבחן, אשר הו' דבוקה בקו ימין דאמא, והה' דבוקה בקו שמאל דאמא.
ונודע, שעם עלית בינה ותו"מ דכל מדרגה, שנעשו השמאל של המדרגה, נתעוררה מחלוקת בין ימין לשמאל, ונעשה פירוד ביניהם. (כנ"ל ב"א דף נ"ז ד"ה וזה) ואז נעשה פרוד בין י"ה, שהי' שכולה ימין, נבדלה לעצמה ועלתה למעלה, וז"ש אתייחד י' בלחודוי, סליק בדרגוי לעילא לעילא. והנוקבא הדבוקה בקו שמאל דאמא, נחשכה לגמרי, כי אין החכמה שבשמאל יכולה להאיר בלי התלבשות בחסדים שבימין, (כנ"ל ב"א דף רמ"ז ד"ה ימא דקאפו) וז"ש אתחשכא נוקבא, שלהיותה בחינת שמאל בלי ימין. היא נקבעה להיות תמיד בסוד החושך. כי ע"כ ה"ס לילה. ואח"כ הכריע ז"א אשר שם, באמא, את ב' קוין ימין ושמאל שבאמא, ונעשה בה סוד הדעת, ואז חזרה והאירה. וז"ש ואתנהירת אמא ומתפתחא בתרעוי אתא מפתחא דכליל בשית, שהוא ז"א, ומכסיא פתחהא, דהיינו אחר הכרעת ז"א, שהוא מפתחא דכליל שית, את ב' הקוין שלה שאז חזרה הי' להאיר בה', וה' ספירות כח"ב תו"מ שלה שכל אחת כוללת עשר, נעשו לנ' שערי בינה. ונודע ששער האחרון מבחינת הכלים דאמא, הוא גנוז במלכות דאמא, וה"ס מנעולא, ושער הנ' הבלתי מושג, (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר דף מ"ו ד"ה חד.) וע"כ הוא צריך כיסוי וגניזא. (כנ"ל בהקסה"ז דף קכ"ג אות קכ"ב ד"ה ב'). וע"כ נה"י דאמא מתלבשת בז"א, וז"א מכסה אותם. ואחיד לתתא. במלכות להאי ולהאי, בבינה ומלכות, שנתאחד בבינה להיותו מכריע בין ב' קוין שלה, והוא מלביש נה"י שלה, ונתאחד במלכות שמזדווג עמה ומאיר אליה מג' קוין שלו. ווי למאן דגלי פתחהא, כי כשהמנעולא שהיא המלכות דמדת הדין שבשער האחרון דאמא, מתגלה, הוא אובד כל הארותיו (כנ"ל ויצא י"ג ד"ה סתרא) ועונשו גדול מאד. והנה נתבאר בזה, שהמלכות נחשכה, וצריכה לז"א שיאיר אליה, ומטעם זה שליט דכר בנוקבא, וזהו שרצה להשמיענו.