תוכן

יג. וכבר משלו חכמים (סנהדרין צח, ב) משל נאה על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה, יח) "הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור, אמר לו תרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא, ואתה למה לך אורה, ודו"ק מאד.
ומובן היטב, שאותם הלומדים שלא זכו מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום שהם מחוסרי אמונה ח"ו, ועל כן לא קבלו שום מאור מהתורה, ועל כן "בחשכה יתהלכון" (תהלים פב, ה), "וימותו ולא בחכמה" (איוב ד, כא). אבל אותם שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה המביאה לחיי אושר וטוב בעולם הזה ובעולם הבא כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר (ישעיה נח, יד), "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ וגו'".