תוכן

ג' מצבים בבריאה: מחשבת אין סוף, זמן התיקון, גמר התיקון
יג. אמנם עדיין נשאר לנו להבין, סוף סוף, כיון שהרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא והיה במחשבת הבריאה באין סוף ברוך הוא, שלאחדותו אין הגה ומלה לפרשה.
והענין הוא, כי באמת תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכל, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו, ותיכף יצאו ונתהוו כל הנשמות וכל העולמות העתידים להבראות מלאים בכל הטוב והעונג והרוך שחשב בעדן, עם כל תכלית שלמותן הסופית שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון, דהיינו אחר שהרצון לקבל שבנשמות כבר קבל כל תיקונו בשלימות ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה אל המאציל ית'. והוא מטעם, כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההוה משמשים כאחד, והעתיד משמש לו כהוה, ואין ענין מחוסר זמן נוהג בו ית' (זהר משפטים אות נא; זהר חדש בראשית אות רמג). ומטעם זה, לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל בצורה דפרודא, באין סוף ברוך הוא. אלא להיפך, שאותה השואת הצורה העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'. ועל סוד הזה אמרו חז"ל (זוהר חדש בראשית אות רלג; פרקי דרבי אליעזר פרק ג) קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד, כי הצורה דפרודא שברצון לקבל לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו בהשואת הצורה, בסוד הוא ושמו אחד. ועי' בתלמוד עשר הספירות ענף א'.