זהר

יג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. אמאי שני שמא הכא, מאלין דלעילא. אלא למלכא, דהוה ליה ברתא, דלא אתנסיבת, והוה ליה רחימא. כד בעי מלכא למללא בההוא רחימא, משדר לברתיה למללא עמיה, והוה מלכא על ידא דברתיה, ממליל עמיה. אתא זמנא דברתיה לאתנסבא. ההוא יומא דאתנסיבת, אמר מלכא, קרון לה לברתא, קרוספוניא מטרוניתא. ואמר לה, עד הכא, מלילנא על ידך, למאן דמלילנא, מכאן והלאה אנא אימא לבעליך, והוא יימא למאן דאצטריך. ליומין, אמר לה בעלה מלין קמי מלכא, עד דהיא שראת למללא, נטל מלכא מלה, אמר ליה, ולאו אנא מלכא, דעד יומא דא לא מליל אינש עמי, אלא על ידא דברתי, ואנא יהיבנא לך ברתי, ומלילנא עמך באתגליא, מה דלא עבידנא לאחרא.

פירוש הסולם

יג) וארא אל אברהם וגו' באל שדי: שואל, למה שינה את השם כאן, מהשמות של מעלה שהם אדנ"י הויה אלקים, וכאן אמר אל שדי. ומשיב, אלא בדומה, למלך שהיה לו בת בלתי נשואה, והיה לו אוהב. כשרצה המלך לדבר עם האוהב שלח את בתו לדבר עמו, והיה המלך מדבר עמו על ידי בתו. הגיע זמנה של בתו להנשא. באותו יום שנישאה, אמר המלך, קראו לה מטרוניתא יקרה. ואמר לה, עד עתה דברתי על ידך למי שדברתי, מכאן ולהלאה, אני אומר לבעלך, והוא יאמר למי שצריך. לימים אמר לה בעלה דברי ריב לפני המלך, עד שהיא התחילה לדבר, לקח לו המלך את הדבר, אמר לו, וכי איני המלך, אשר עד יום הזה לא דיבר איש עמי אלא על ידי בתי, ואני נתתי לך את בתי, ודברתי עמך בגלוי, מה שלא עשיתי לאדם אחר.