תוכן

יג) ובזה תבין מה שכתוב במ"א, ​כי תחלה קבלה ה"ג לצורך י"ס דאחוריים, ומכללם נעשה גם כלי החצון דיסוד שלה, הנקרא ירושלים. ואח"כ ע"י הנסירה אחר השינה, ה' גבורות שניים, ומהם נעשה ונגדלת הכלי ב' די"ס האמצעים, ואז חוזר לעשות כלי האמצעי דיסוד שלה הנקרא ציון, כנזכר במ"א. ע"ש מאוד. ואח"כ שננסרה, לוקחת ה"ג שלישים, ומהם נגדלה ועושה הכלי הפנימית שלישי. והבן זה, כי כל פנימית כולה אין נגדלין, אלא ע"י הגבורות, דוגמת ז"א הנגדל ע"י החסדים. א"כ כשאנו אומרים שניתנה לה ה"ג, ר"ל מוחין שלימים שלה, אלא שכיון שכל גדלות אינה אלא ע"י הגבורות לבדם לכן נזכרו לבדם כנ"ל, והבן זה מאוד. וגם לפי שבכל פעם נותנין ה"ג חדשות, ויסוד שלה, והם ג' מיני כלים שביסוד, עיין זה במקומו כנזכר. פי': כי ​אותן דבין ר"ה ליה"כ, הם מיסוד דמלכות חיצונית. וביום הכפורים, נעשה יסוד דפנימית. ובה"ר מלכות הפנימית והבן זה מאוד. ואם נאמר, כי בכל המשך יה"כ, נמשכין בה בכל גופה המוחין שלה, עם הגבורות, ובהגיע עת הנעילה, אז נגמרו להתפשט ה"ג עד היסוד בה ולא יותר. ובה"ר, במלכות, והבן זה מאוד.