תוכן

יג) בענין הזיווג, בתחלת הלילה נאסר בזוהר פרשת אמור, והטעם מה שידעת, כי אז הוא זווג יעקב ולאה, שהוא זיווג התחתון מכל הזיווגים, וזהו הטעם שאז תגבורת הדינין. אך מחצות ואילך, הוא ישראל ולאה, בבחינת רחל, שהוא כשיעור קומת ישראל כולו, והוא יותר מבוסם, לכן לע"ה מותר. אך ת"ח אין לו רשות, רק בליל שבת אחר חצות, כי אז הוא זיווג ישראל עם רחל, כמו בשחרית דחול. האמנם ליל שבת קודם חצות, הוא כמו ליל חול אחר חצות, שהוא ישראל עם לאה, בבחינת רחל. אך עכ"ז הוא יותר מבוסם משל חול, אחר חצות. גם בליל ר"ח אחר חצות, או ליל יו"ט אחר חצות. דינם כמו בשבת אחר חצות, אע"פ שאין זיווגם כליל שבת, עכ"ז ת"ח מותר לשמש אז מטתו. בליל טבילה, היה נוהג מורי זלה"ה להיות נעור עד חצות הלילה, ועוסק בתורה, ואח"כ משמש מטתו, וקורא ק"ש. וכל זה כדי שלא יבא לידי הרהור כלל, ואולי ח"ו יבא לידי קרי.