תוכן
יג)
ועתה עדיין צריך לבאר, ההפרש שיש בין יום הא', ליום ב', והוא, כי הנה נודע, שעד מקום החזה דז"א, אורות המוחין נסתרים, ואינם מתגלים, להיותם תוך הכלי דיסוד דאימא, הנשלם במקום החזה. ולכן כל הגבורות אשר שם למעלה בז"א, נקראים דינא קשיא. שהם אותם הגבורות שאמרנו, שננסרו ביום א' מן הכתר שלו, עד סיום הת"ת שלו, והם נקראים דינא קשיא. כי גם זהו הטעם למ"ש בפרשת תצוה, בדף קפ"ז ע"א, דדינין דדכורא תקיפין ברישא והבן זה. גם זהו טעם, למ"ש בס"ה בפרשת פנחס, די"ט דיו"ט הראשון דר"ה, נקרא דינא קשיא. ויום ב', דינא רפיא. לפי שביום ב', הנסירה היא, מן הת"ת ולמטה, שהוא הפרק העליון דנצח שבו, ושם הוא מקום האורות המגולים כנזכר, ולכן הדינין והגבורות אשר במקום הזה, ומשם והלאה, נקראים דינא רפיא, כי האורות המגולים מאירים בהם, וממתקים אותם. עוד יש בזה טעם ב', והוא במש"ל, כי אחר תקיעת שופר דיום א', הגבורות נמשכות בנוקבא ע"י ז"א, ולא ע"י אימא עילאה, כי כבר ע"י תקיעת שופר, נתמתקו ונתבסמו הדינין.
