תוכן

יג) בפרוח רשעים כמו עשב כו', יובן במ"ש בס"ה בפרשת תרומה, דיום השבת, איהו יומא דגלגולא דנשמתין כו'. והענין הוא כי בע"ש, אפילו אותם הנשמות הטבועות בעמקי הקליפה, הם עולות אל הקדש, לכלול שם למעלה, אבל לא כל הנשמות יכולות לעלות. ואמנם אז בעת ההיא, נדונים בב"ד העליון, כל הראוי לעלות עולה, והראוי לירד יורד. וז"ס שנקרא יומא דגלגולא דנשמתין, כי אלו מתגלגלין לכאן ואלו לכאן. ונודע ענין צדיק ורע לו ורשע וטוב לו כו'. ולכן נזכר כאן, כל אלו הבחינת במזמור הזה, כנודע כי בפרוח רשעים, הוא בסוד רשע וטוב לו, וכיוצא בזה כל שאר דברי המזמור. ולכן הוזכר ענין הרשעים והצדיקים במזמור הזה, כי הרשעים אין להם מנוחה, אפילו ביום השבת, וזהו מ"ש בפרוח רשעים כו', להשמדם עדי עד. אבל הצדיקים, פורחים כתמר ביום זה, לעלות ולקבל האור המוכן לו, וזמ"ש צדיק כתמר יפרח כו'.