תוכן

יג) א"נ, כמה שפירש רש"י ז"ל במלת כשעירים, שהוא לשון רוח סערה, והנה רוח סערה מועיל אל הדשא, דהיינו בהיות הצמח בתחילתו בתכלית הקטנות, והוא דבוק אל הטיט שבקרקע, והרוח מייבש הטיט, ומפריד אותו שלא יהא דבוק בקרקע, ואח"כ בא המטר לגדלו יותר. וכן הפשט, הוא להפריד האדם שהוא עדיין דבוק בחומר שלו, ואחר שהופרד מעט מהחומר ומדברי העה"ז, אח"כ יכול ללמוד הסוד, ויתגדל כרביבים עלי עשב. כי העשב הוא נפרד מן הטיט, ויכול לסבול הרביבים ולגדול. ואמר כי שם ה' אקרא, שהוקשה לו למה הוצרך ב', נגלה ונסתר. לזה השיב, כי התורה הוא כמו שם ה', שיש בו נגלה ונסתר, שהוא הוי"ה בסתר, ואדנ"י נגלה, בענין: זה שמי לעלם, שהוא הוי"ה להעלימו. וזה זכרי, שהוא אדנ"י, להזכירו לדור דור. וכן התורה. שהוא ושמו ותורתו, אחד. כי כל התורה שמותיו של הקב"ה.