תוכן

יג) וז"ש בפ' (דברים ט"ז ט') ראה, שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמ"ש, בגימטריא מלא"ך המו"ת, כי אחר שהוא בן עשרים כבר דנים אותו בב"ד של מעלה, ואז מתחיל מלאך המות לישלוט בו, ולכן אמר לשון חרמש ולא קראו מגל. ואמר בקמה, לפי שהוא בן עשרים, וכבר עמד בקומתו ואינו גדל בקומה יותר, ואז תחל לספור שבעה שבועות עד תשלום החמישים שנה להשלים השבעים שנה. ואמר ועשית חג שבועות וכו', חג שבועות תעשה לך, יהיה לה' אלהיך. מסת נדבת ידך אשר תתן, ולא אמר נדבת לבך, כי הנדבה היא מן הלב, אלא לרמוז, שצריך האדם להרגיל עצמו כ"כ במעשה הצדקה, עד שהיד מעצמה תהיה מורגלת בה, וכמ"ש הלל בשמחת בית השואבה אם אני כאן הכל כאן, כי הלל זקן היה מאד, ולכן הזכיר אותו שמה בגמ' בלשון זקנה, והזקן שאינו יכול לעלות ברגליו פטור ממצות ראיה, ולזה אמר הלל אף שאני זקן מאד ואני פטור מן הראיה, אעפ"כ אני מצער עצמי כדי שיבואו כל ישראל, שישאו ק"ו ממני, ויאמרו ומה אם הלל הזקן שהוא פטור ממצוה זו מצער עצמו ועולה, מכ"ש מי שיוכל לעלות, וז"ש הכל כאן, ואם איני כאן ילפי מקלקלתא, וילמדו ממני ולא יאמרו שאני פטור. אלא שאין מצוה בעלייה ולא ילמדו משאר החכמים העולים, דלא ילפי מתקנתא. וכי תימא האיך אני יכול לעלות אחר שאני זקן בן ק"ך שנה, לזה אמר למקום שאני רוצה רגלי מוליכות אותי, שהם מורגלים לעשות רצון קוניהם, כענין (בראשית כ"ט א') וישא יעקב רגליו, ברצונו הטוב נעשה קל ללכת.