תוכן

יג) שם פ"ה דף ל"א ע"א, וז"ל, א"ר יוחנן משום רשב"י, אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעוה"ז, שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. אימתי, בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה כו'. הנה ביאור המאמר הזה נתבאר היטב בשער ההקדמות. וגם יתבאר בפרשת תזריע, בדין הצרעת וע"ש האמנם בנדון דידן, הכונה היא, כי מן החסד המתפשט בתפארת דז"א, שלישו העליון שעד החזה, הוא מכוסה, ושני שלישיו התחתונים הוא אורות מגולים. ואלו ב' שלישים, הם שתי פעמים או"ר. יען כי הם מגולים, ומהם נעשית הכתר דנוקבא כנודע. וכשחרב בית המקדש, שהיא הנקבה, נתבטלו שתי אורות אלו, ששני פעמים או"ר, הם בגימטריא שחו"ק. ולכן אחר החרבן, שנתבטלו ב' אורות אלו, אין שמחה ושחוק בעולם. גם ב' פעמים או"ר או"ר, אם תסיר מהם ב' אלפין שלהם, שהם השרשים שלהם הנשארים בז"א, נמצא כי היוצא אל הנקבה הוא ב"פ ו"ר ו"ר, בגי' בי"ת, שהיא הנקבה. ולכן משנחרב הבית הנזכר, אסור לאדם שימלא פיו שחוק. ועיין ג"כ בשער ההקדמות תשלום זה הדרוש באר היטב.