תוכן

יג) הקשה לו ר' יהודה, שלפי דרך זה שהם הרוגי מלכות, כנגד עשר שבקדושה. שיהיו עשרה רוחין, לאשלמותא דרוחא דקודשא, יקשה מר' עקיבא, שלא תוכל נשמתו לעלות, כיון שהיה בן גרים, ונשמתהון מגדפין דלבר, בסוד גר צדק, ואיך תתקן בעשר עליונות. וזהו אומרו, ר' עקיבא לית ליה זכות אבות. והשיבו, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. פירוש: כי שרשו היה מיששכר, שהוא סוד הבינה, כדאמר הכתוב להנחיל אוהבי יש, שהוא עלמא דאתי, שהיינו בינה. אלא שנכנס בסוד עקיבא, עקב עשו בעמקי הקליפות, בסוד הגרים, להחזיר את ניצוצות הקדושה, שנאבדו תוך עמקי הקליפות, ולהכניסם בתוך הקדש, וכל אינון זינין בישין, אעיל לון בעומקא דתהומא רבא, וכפית ליה לחמור. כמ"ש בספר הזוהר, בפרשת ויחי, על פסוק יששכר חמור גרם. והנה שמנה ועשרים עתי"ן שאמר שלמה ע"ה, הם סוד מילוי הלבנה, וחסרונה הנמשך לה מצד הקליפה. ובני יששכר יודעי בינה לעתים: ממשיכין הבינה לעתים האלו, לכפות זינין בישין, וללקוט נצוצות הקדושה, אשר נאבדים בהם, והוא סוד הגרים ולכן כל העתים נאסרו בכל השנה, כד"א ואל יבא בכל עת אל הקדש, חוץ מיום הכפורים, הרומז לבינה. ולפיכך אל תתמה, איך חזר למקום הקדש הפנימי, אעפ"י שהיה גר.