תוכן

יג) דע, כי הכלה הכלולה, נאצלה בין תרין דרועין, כנזכר באדרא. ונמצאו חכמה ובינה שבה, במקום חסד וגבורה שבו. וחסד וגבורה שבה, במקום נצח והוד שבו. ונצח והוד שבה, אין להם על מה שיסמוכו. ולפיכך רגליה יורדות מות, ונאחזים בהם הקליפות. וגם בראשה, שיש שם נצח והוד פנימיים, הנרמזים בעינים, אין לה, ולפיכך צריך ליתן עיניו בכוס של ברכה, להמשיכם לה מהזכר העליון. וזהו מ"ש הסבא בפרשת משפטים עולימתא שפירתא דלית לה עיינין. ומקרה הרגלים, יקרה לעינים. כי פסיעה גסה סוד הקליפה, נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם. כי גם הוא יגיענו פגם ברדתה לקליפות. כי עץ החיים מהלך ת"ק שנה והם: חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד. נכללים כל אחד מעשר פעמים עשר, הרי ת"ק. ונוטלת אחד ממאור גבורה שבגבורה, בסוד ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, כי נוטלת גבורה אחרונה שבהם, דהא מסטרא דחשך קא אתיא. ובקדושא דבי שמשי, באותו כוס של ברכה, צריך ליתן עיניו בו, ואז מתברכת מתפוחין קדישין נצח והוד, ונקראת חקל תפוחין קדישין. ויש לה גם כן עינים למעלה, הרומזים לנצח והוד פנימיים, ורגליה שבים למקום החיים אצל הזכר. וזהו מש"ה, אם תשיב משבת רגליך, אל תקרי אם בחיריק, אלא אם בצירי, אימא תתאה.