זהר

יג) מכאן ולהלאה בראשית ברא שי"ת, מקצה השמים ועד קצה השמים שית סטרין דמתפשטן מרזא עלאה באתפשטותא דברא, מגו נקודה קדמאה ברא אתפשטותא דחד נקודה דלעילא והכא אגליף רזא שמא דארבעין ותרין אתוון.

פירוש הסולם

יג) בראשית, ברא שית, מקצה השמים ועד קצה השמים שית סטרין דמתפשטן מרזא עלאה: ​בראשית נוטרקין בר"א שי"ת, מקצה השמים ועד קצה השמים, יש שש קצוות המתפשטים מסוד העליון. פירוש, כי בראשית ה"ס א"א, והוא נוטרקון ברא-שית, להורות שא"א הוא שורש השית סטרין דז"א, שהז"א נקרא שמים, מקצה השמים ועד קצה השמים, הוא כולל כל הספירות שבז"א דהיינו כל הו' קצוות שלו, אשר כולם לקח משית סטרין עלאין הנמשכים מא"א. דמתפשטן מרזא עלאה באתפשטותא דבר"א, המתפשטות מסוד העליון, בהתפשטות של ברא. פירוש, כי ע"י אשר דנפיק מראש דבראשית שה"ס אתפשטותא דבר"א, שה"ס זהר סתים הנ"ל הכולל חולם שורק חירק, כנ"ל באות י' ובהסולם שם). עי"ז השיג הז"א שית סטרין עלאין מא"א. דהיינו ו"ק דחכמה בסוד קול ודיבור, (כמ"ש לעיל). מגו נקודה קדמאה ברא אתפשטותא דחד נקודה דלעילא, מתוך נקודה הראשונה שהיא א"א ברא התפשטות נקודה אחת שלמעלה. פירוש, מתוך שא"א הוציא הבינה לחוץ ברא אתפשטותא דחד נקודה שבהוציאה לחוץ נכנסה נקודה באור הבינה ונעשה אויר, שה"ס ברא, והנה עי"ז נברא גם התפשטות דנקודה מתוך האויר והחזרתה לאור, שמכאן כל המוחין דזו"ן כנ"ל. הרי שמגו נקודה קדמאה, שהיא א"א, ברא התפשטות הנקודה מאויר, שמכאן השית סטרין דז"א המרומזים בבראשית, בר"א שי"ת כנ"ל. ומ"ש דחד נקודה דלעילא, הוא רומז על ב' נקודין שיש בהמסך דאו"א עלאין, הנקראות מנעולא ומפתחא, , והתפשטות הי' מאויר הוא רק על נקודה אחת מהן, שה"ס המפתחא, אבל נקודה דמנעולא נשארת באו"א עלאין. ואינה יוצאת מאויר דאו"א עלאין. כמו שהאריך לבאר זה לעיל (בהקדמת ספר הזהר דף נ"ט אות מ"ד ועי' בהסולם שם).
והכא אגליף רזא שמא דארבעין ותרין אתוון: וכאן נחקק סוד השם של ארבעים ושתים אותיות. פירוש, סוד הגליפו דשם מ"ב, הוא ג' ידין דאמא שנתחדשו מכח שהוציא א"א את הבינה לחוץ, שהן אתוון אל"ה דאמא, הנבחנות לחג"ת דאמא הנקראות ידים, כי בידים אלו היא מעלה את הזו"ן אליה כנ"ל, מתוך שבעת יציאתה מראש נפלו אל"ה שלה לזו"ן, ע"כ, בעת שמעלה בחזרה את אתוון אל"ה נמשכים עמהן גם הזו"ן להראש, והן כדוגמת ידים המעלות את הזו"ן, ממקומם התחתון למקומה עצמה. וג"פ י"ד הם בגימטריא מ"ב. וז"ס שהשם מ"ב נקרא שם המעלה. אמנם בחינת שם מ"ב עצמו ה"ס מחזה ולמעלה. דא"א, ששם ג' פרצופין: עתיק א"א ואו"א, שה"ס הוי"ה פשוטה שהיא ד' אותיות, והויה במילוי שהן עשר אותיות, והוי"ה במילוי המילוי, שהן כ"ח אותיות, אשר הויה פשוטה ה"ס פרצוף הכתר, שהוא עתיק, כתר דמ"ה, והוי"ה במילוי, ה"ס פרצוף החכמה, שהוא א"א ע"ב דמ"ה. והוי"ה במילוי המילוי, ה"ס פרצוף הבינה, שהוא או"א בקומת ס"ג דמ"ה. שהן ביחד מ"ב אותיות. ד' י' וכ"ח. וכיון שהז"א עולה אל הבינה משיג שם בחינת ג"ר שמחוה ולמעלה דא"א, שהם ג' פרצופין כח"ב. שהם מ"ב אתוון.