זהר

יג) וציורא דהאי היכל, אינון עשר ספירן דמתלבשן בעשרה דברים דאתבריאו ביומא קדמאה, ואינון שמים וארץ, אור וחשך, תהו ובהו, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה, שמים אית לעילא מן שמים דאיהו שמי השמים העליונים, ואית אור לעילא לעילא דאתקרי אור הגנוז לצדיקייא לעלמא דאתי, דעינא לא שליט עליה, ואית חשך סתים דאתמר ביה ישת חשך סתרו, ואית תהו ובהו לעילא, דאתמר בהון קו תהו ואבני בהו. ואית רוחא דקודשא, דאתמר ביה רוחו הקדוש המרחפת על אנפי מיא דאורייתא, מדת יום ומדת לילה, מדת יום שכינתא עלאה, מאי יום עמודא דאמצעיתא, דמניה יומין ארוכין, הדא הוא דכתיב ארך ימים בימינה, הדא הוא דכתיב יומם יצוה יהו״ה חסדו, יומין זעירין מסטרא דזעיר אנפין צדיק, מדת לילה אימא תתאה, עד הכא א׳ מן אב״ג.

תרגום

יג) וציורא דהאי היכל וכו'. וציור זה ההיכל, הן עשר ספירות שמתלבשות בעשרה דברים שנבראו ביום ראשון, והם ​שמים וארץ, אור וחשך, תהו ובהו, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה. שמים יש למעלה מן שמים שהוא שמי השמים העליונים. ויש אור למעלה למעלה שנקרא אור הגנוז לצדיקים לעולם הבא, שעין לא שולטת עליו. ויש חשך סתום שנאמר בו ישת חשך סתרו. ויש ​תהו ובהו למעלה, שנאמר בהם קו תהו ואבני בהו. ויש רוח הקודש, שנאמר בו רוחו הקדוש המרחפת על פני מי התורה. מדת יום ומדת לילה, מדת יום שכינה עליונה, מהו יום עמוד האמצעי, שממנו ימים ארוכים, זה הוא שכתוב ארך ימים בימינה. זה הוא שכתוב יומם יצוה יי׳ חסדו. ימים קצרים מצד זעיר אנפין (קטן פנים) צדיק. מדת לילה אימא תחתונה. עד כאן א׳ מן אב״ג.