זהר

יג) מ"ט. בגין תפילה דא, דאתמסר בר נש למותא, אצטריך לכוונא רעותיה, ולמעבד נחת רוח לההוא סטרא דשרייא ביה מותא, כמה דעביד קוף בחרבות ובהרים, אחזי גרמיה דמית, ואתחזי דמית קמי חיותא חדא דדחיל מינה. כיון דההיא חיוותא קריב לגביה, וחשיב לקטלא ליה, ולנשכא ליה, חמא ליה נפיל לארעא כמת, וחשיב דאיהו מת, כדין תב לאחורא, ולא מקטרג ליה. ועל דא אסתלקו אלין ב' אתוון, דלא ידע בהו בר קב"ה בלחודוי.

פירוש הסולם

יג) מ"ט בגין דנפילה וכו': שואל, מה הטעם שאין בו קוף, ומשיב, משום שנפילת אפים זו שהאדם מוסר נפשו למות, צריך לכוון רצונו ולעשות נחת רוח לאותו צד ששורה בו מות, שהוא המלכות, בשעה שדבוקה בקו שמאל ולא בקו האמצעי, כמו שעושה הקוף בחרבות ובהרים, שמראה את עצמו, שמת. והוא מראה את עצמו שמת, לפני חיה אחת שהיא ירא ממנה. שבשעה שאותה חיה קרבה אליו וחושבת להרגו ולנשכו, היא רואה אותו נופל לארץ כמת. וחושבת שהוא מת. אז חוזרת החיה לאחוריה, ואינה צוררת אותו. ועל כן נסתלקו ב' אותיות אלו, ו' ק', שאין יודע בהן, רק הקב"ה לבדו.
פירוש. סוד המזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא, היא לבחינת המלכות בשעה שהיא דבוקה בשמאל ולא בקו האמצעי, שאז שורה בה המות, והיא אז בבחינת ק', כי המלכות הדבוקה בקו האמצעי, היא צורת ה', ואז היא דבוקה בעץ החיים. וכשאינה דבוקה בקו האמצעי היא בצורת ק' שזה מורה, שהרגל השמאלית של הה' ירדה ונמשכה למטה אל הקליפות, בסו"ה רגליה ירדות מות, ונהפכה הה' לצורת קוף. והתקון הוא למסור נפשו למיתה, ואז הוא פודה את המלכות מן המשכת רגל הקוף לקליפות. וזה שמביא המשל מן הקוף שמראה עצמו כמת שלא תהרוג אותו חיה רעה. כן כשהאדם מוסר עצמו למיתה אין הדינים של המלכות שולטים בהם. וזה מרמז חסרון הק' מן האלף בית הזה. כי צריכה להסתיר עצמה מיניקת הקליפות, מחמת שרגלה נמשכת למטה, ולעשות עצמה כמת, כמו שאינה. וז"ש, ועל דא אסתלקו אלו ב' אתוון דלא ידע בהו בר קב"ה בלחודוי, כי קב"ה ה"ס קו האמצעי, ואם הקו האמצעי שומר את הק' אז אינה מפחדת מפני הקליפות. וכיון שהמלכות אינה דבוקה בקו האמצעי בסוד המזמור הזה, ע"כ אין בה ק'. כי הקליפות תאחזנה בה. ואין בה ו' כי ו' ה"ס קו האמצעי. והיא דבוקה בשמאל.
והנה במקום ו' יש פ' כפולה, ובמקום ק' יש ר' כפולה. והסוד הוא, כי ריש מורה על עניות ודינים, מלשון ריש ועושר אל תתן לי. כי כשהמלכות היא במצב הזה של שמאל, נמשכים ממנה דינים ועניות כדי להרחיק הקליפות והרשעים שלא יינקו ממנה, ונמצא, שע"י דינים אלו יש לה פדיון מן הקליפות, במקום ההצלה של הקו האמצעי. וז"ש, לית ביה ו' ואית ביה פ' באתריה, כי במקום הו', שהיא הקו האמצעי המציל את המלכות מן הקליפות, יש לה פ' שה"ס פדיון. והיינו ע"י הריש הכפולה, שה"ס ריבוי הדינים כנ"ל. וז"ש לבתר ר' תרי זמני נינהו ולית ביה קוף, כי במקום הקוף החסרה מפחד הקליפות, שלא תאחזנה בה נכפלת הריש, שהם הדינים, שע"י הדינים יש לה פדיון מאחיזת הקליפות.