זהר

יג) א"ל, רבי: מלה סתימא הוה קמי קב"ה, וגלי במתיבתא עלאה, ודא הוא. בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגליא, עבד ברישא נקודה חדא, ודא סליק למהוי מחשבה. צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין.

פירוש הסולם

יג) א"ל רבי וכו': אמר לי: רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, וגילה אותו בישיבה של מעלה, וזה הוא. בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, שהיא מלכות, וזו עלתה להיות מחשבה, שהיא בינה, כלומר שהמלכות עלתה ונכללה בבינה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות.
ביאור הדברים, פרצוף עתיק הוא הראש הא' של עולם האצילות, והוא נק' סתימא דכל סתימין. ועליו אמרו באדרא רבא (אות קע"ד ) כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא לית עמא מתתקנא. מנא לן. מעתיק יומין, דעד דלא אתתקן הוא בתיקונוי לא אתתקנו כל אינון דבעי לאתתקנא, וכלהו עלמין אחרבו. וכן איתא באדרא זוטא (אות ע"ד ). תאנא, בשעתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בעא לאתתקנא, כלא אתקין כעין דכר ונוקבא וכו' דהאי חכמה אתפשט ואפיק מיניה בינה, ואשכח דכר ונוקבא וה"ס התיקון דצמצום ב'.
וזהו שמבאר כאן ואמר בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא עבד ברישא נקודה חדא. שבעת שעתיקא קדישא רצה להתגלות לעולמות, בכח התיקון דאתתקן בצמצום ב', הוא עבד ברישא דא"א, דהיינו בחכמה שלו נקודה חדא, דהיינו שהעלה המלכות הנק' נקודה לבחי' רישא דא"א, ושם נתתקנה הנוק' המעלה או"ח להלביש ע"ס דראש א"א, ונסתיים הראש דא"א בספי' החכמה סתימתה, ואשתכח החכמה כדו"נ ובינה וזו"ן דראש א"א יצאו לבר מהראש דהיינו למדרגת הגוף דא"א. וז"ס חכמה אתפשט ואפיק מיניה בינה דהיינו שחכמה הוציאה לבחינת גוף.
וז"ש, ודא סליק למהוי מחשבה: כלומר, נקודת המלכות הזו אשר עלתה לחכמה והחכמה נתקנה על ידה כדכר ונוקבא, היא עלתה משום זה ונעשתה למחשבה דהיינו לבחי' בינה הנקראת מחשבה. והטעם הוא פשוט, כי כיון שעומדת בזווג עם חכמה, היא מקבלת מחכמה, והמקבל מחכמה נבחן לבינה, ולא למלכות. ונמצא שאעפ"י שמשורשה היא מלכות ובחי' נקודה, הרי נעשתה, מחמת העליה לבחי' בינה. וז"ש ודא סליק למהוי מחשבה שזה גרם אל הנקודה למהוי בינה הנקראת מחשבה.
ודע, כי לפעמים נק' בזוהר, השם מחשבה על החכמה ופעמים על הבינה, והענין הוא, כי מחשבה, פירושה, הנוק' דחכמה, וע"כ יש לכנותה בשם חכמה, כי היא הנוק' דחכמה, אמנם מעצם בחינתה הנה היא בינה ולא חכמה, כנ"ל. אכן אין הבינה נקראת בשם מחשבה רק בהיותה בחינת ראש ביחד עם החכמה. וזכור זה.
וז"ש, צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין, כי בהאי נקודה דסליק למהוי מחשבה צייר וחקק כל ה' פרצופי אצילות, שהם א"א או"א וזו"ן. וז"ש, צייר בה, וחקק בה, רומז בזה לענין רב, כי צייר בה פירושו, שנאצל על ידה כלהו ציורין, שהם ה"פ אצילות דהיינו ע"י הזווג שנעשה על המסך דהאי נקודה דסלקא למהוי מחשבה, יצאו קומת ו"ק דאו"ח ואו"י בכלים דכתר וחכמה בכל פרצוף ופרצוף. אבל חקק בה כל גליפין, פירושו ענין חסרון, דהיינו שעם עלית הנקודה למהוי מחשבה, נעשו חסרונות וחקיקות, שהם הכנות לבחי' בית קבול על האורות בכלהו פרצופי אצילות. ומתוך שענין זה הוא יסוד כל המוחין דאצילות, יש לבארו היטב.
והענין הוא, כי עלית הנקודה לבחינת מחשבה שהיא בינה, נמצא בזה שנעשה סיום חדש בע"ס דכל מדרגה, כי הנקודה, שה"ס המלכות עם המסך שבה, שהיתה עומדת לזווג במקום מלכות של ע"ס דראש הנק' פה, וסיימה שם , בחי' הראש, עלתה עתה למקום הבינה של ראש הנק' נקבי עינים, דהיינו נוקבא דחכמה שהיא בינה, ונעשה הזווג על המסך שלה, שם במקום נקבי עינים וסיימה שם את הראש, וג' הספירות בינה ז"א ומלכות של הראש הנק' אח"פ, ירדו מתחת מקום הסיום של הראש, דהיינו למדרגת גוף. ועד"ז נעשה בהכרח גם בע"ס דגוף, אשר המלכות המסיימת את הגוף של הפרצוף, שהיתה עומדת מקודם לכן במקום הנקודה האמצעית שהיא המלכות דע"ס דגוף, הנק' סיום רגלין, עלתה עתה למקום בינה של הגוף, הנקראת ת"ת, כי חג"ת דגוף הם כח"ב, וסיימה את הגוף שם בת"ת במקום החזה, ואלו ג' הספירות בינה וזו"ן דגוף הנק' תנהי"ם. יצאו מבחינת אצילות ונפלו לבחי' בי"ע דפרודא.
הרי שבסבת עלית הנקודה למהוי מחשבה נבקעה כל מדרגה לב' חצאים שחציו העליון, שהם כתר חכמה נשארו במדרגה, והבינה וז"א ונוקבא דכל מדרגה נאבדו ממנה וירדו למדרגה שמתחתיה. וז"ס ענין התחלקות של השם אלהים על מ"י אל"ה, כי מדרגה שלמה בע"ס כח"ב זו"ן נק' בשם קדוש אלהים, שבו ה' אותיות נגד ה' ספי' כח"ב זו"ן, שאל"ה הן כח"ב, י"ם הן זו"ן, ועתה אחר שנחלקה כל מדרגה לב' חצאים, שכתר וחכמה נשארו, ובינה וזו"ן נפלו ממנה, כנ"ל, נמצא כי לא נשארו בכל מדרגה, זולת ב' האותיות מ"י, וג' אותיות אל"ה נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה.
ואין לשאול, כי לפי"ז היו צריכות להשאר ב' אותיות א"ל במדרגה, והי"מ היו צריכות לנפול ממנה להמדרגה התחתונה. והענין הוא שיש תמיד ערך הפוך בין הכלים לאורות. כי זה הכלל, בכלים באים העליונים מתחלה, דהיינו תחלה בא הכלי דכתר ואח"כ הכלי דחכמה וכו' עד כלי המלכות לבסוף. והיפוכו הוא באורות שבהם באים התחתונים תחילה מתחילה בא אור המלכות, ואח"כ אור הז"א, ואח"כ אור הבינה, וכו' עד אור הכתר לבסוף. ולפיכך אם אין מבחינה הכלים אלא ב' הכלים של כתר ושל חכמה, הרי אין בהם אלא ב' האורות, אור המלכות ואור הז"א, הנק' ו"ק. ולפיכך אנו מבחינים שרק ב' האותיות מ"י נשארו, במדרגה שה"ס אור המלכות ואור הז"א של השם אלהים, אבל ג' אותיות אל"ה נפלו מהם, וע"כ נעשתה כל מדרגה מחוסרת ג"ר שבה.
וזה אמרו צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין שרומזין בזה על התחלקות כל מדרגה לב' חצאים מכח סליקת הנקודה למהוי מחשבה, צייר בה כל ציורין היינו על ב' האותיות מ"י שנשארים בכל המדרגה צייר הציור דאו"י. חקק בה כל גליפין היינו ג' האותיות אל"ה שנפלו מכל מדרגה ונחסרה מהם, כי מסבת חסרונן לא נשאר במדרגה זולת אור המלכות ואור הז"א, וג' האורות דכח"ב חסרים מהן, כי אין אור בלי כלי. באופן שאם שוב ישיגו הכלים דבינה וזו"ן תיכף ישיגו גם ג"ר דאורות. כי זה תלוי בזה. וזכור דברים האלו המבוארים כאן, כי הם יסוד כל החכמה.