זהר

יג) ותאנא, כד סליק ברעותא, למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין, ואפקה, מיד אמרה קמיה, מאן דבעי לאתקנא ולמעבד, יתקן בקדמיתא תקונוי.

פירוש הסולם

יג) ותאנא כד סליק וכו׳: ולמדנו, כשעלה ברצונו של המאציל, לברוא תורה נסתרת שני אלפים שנה, והוציאה, דהיינו שבראה, מיד אמרה לפניו, מי שרוצה לתקן ולעשות, יתקן תחילה תקוניו.
פירוש. ז״א, שהוא קו האמצעי, נקרא תורה ומקומו הוא לאחר חכמה ובינה הנקראים ב׳ אלפים שנה. אמנם מתוך שכל ספירה נכללת מע״ס, יש בחינת ז״א הנקרא תורה, גם בכתר. והוא נקרא שם אורייתא טמירא ב׳ אלפי שנין, כי להיותו שם קודם ב׳ אלפי שני, שהם חכמה ובינה, נמצא שהוא טמיר ונסתר מהם.
וז״ש ואפקה, מיד אמרה קמיה, וכו׳. דהיינו שאמרה ועשתה, מאן דבעי לאתקנא, דהיינו הפרסה, שבה רצה המאציל לשתף מדת הרחמים בדין, ולתקן שהעולם יוכל להתקיים. כנ״ל בדבור הסמוך, יתקן בקדמיתא תקונוי, דהיינו שיתקן תחילה תקונים בשביל הפרסא שלא תתבטל בעת יציאת הארת השורק, כנ״ל בדבור הסמוך, ומיד עשתה התורה, שהוא קו האמצעי, היחוד דימין ושמאל שבו״ק הבינה, שהוא התקון העקרי שהפרסא לא תתבטלה. כנ״ל בדבור הסמוך. ומ״ש שאמרה תורה, היינו אומר ועושה, כי האמירה מספקת למעשה ממש.