זהר

יג) זאת תהיה תורת המצורע. ר׳ יצחק פתח, וזרח השמש ובא השמש וגו׳. האי קרא אתמר, ואוקימנא ליה בנשמתא דב״נ, בשעתא דהיא קיימא עמיה דב״נ בהאי עלמא, כדין, וזרח השמש. ובא השמש, בזמנא דנפיק ב״נ מהאי עלמא, ואשתכח בתשובה, כדין אל מקומו שואף זורח הוא שם, אי זכאה איהו, כד״א, ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים.

פירוש הסולם

יג) זאת תהיה תורת המצורע: ר׳ יצחק פתח, וזרח השמש ובא השמש וגו׳. מקרא זה למדנו, והעמדנו אותו בנשמת האדם, שבשעה שנמצאת עם האדם בעולם הזה, אז, וזרח השמש. ובא השמש, הוא בזמן שאדם יוצא מעולם הזה. ואם נמצא בתשובה, אז, אל מקומו שואף זורח הוא שם, אם צדיק הוא, הוא כש״א, ובא השמש וטהר, דהיינו בעת שבא השמש ונפטר מן העולם, הוא טהור, ואחר יאכל מן הקדשים.