זהר

יג) ותרין בתין אית בלבא, חד אפיק הבל, וחד אפיק הבל, ואינון ה׳ עלאה ה׳ תתאה בתרי בתי לבא, דאנון לקבל בית ראשון ושני. ו' קול דנפיק מתרוייהו. י׳ דבור דשריא בפומא, ועליה אתמר בדבר י״י שמים נעשו.

פירוש מעלות הסולם

יג) ותרין בתים אית וכו׳: ושני בתים יש בלב, שהם שני חללי הלב, בינה ומלכות, כל אחת כלולה משתיהן, בסו״ה ותלכנה שתיהן. אחד מוציא הבל, חלל הימין בינה הכלולה ממלכות. ואחד מוציא הבל מלכות הכלולה מבינה. והם ה׳ ראשונה בינה. ה׳ תחתונה מלכות, בשני בתי הלב. שהם נגד בית ראשון בינה, ושני מלכות. (עיין לעיל תקון י״ג אות כ״ד כ״ה) ו' ה״ס קו האמצעי, קול היוצא משני ההבלים, אחרי שנמתקים ונשקטים ע״י החסדים. י׳ ה״ס דבור, השורה בפה שה״ס מלכות דראש, ועליו נאמר, בדבר ה׳ שמים נעשו.
ביאור הדברים: הדבור שה״ס הנוקבא היוצא מן הפה שהוא מלכות דראש וכתר לגוף, כי מלכות דעליון היא כתר לתחתון. כולל בתוכו קול והבל, אשר ההבל הוא שורש אל הקול, והקול הוא שורש אל הדבור, וע״כ הם נבחנים לנשמה רוח נפש, שהבל ה״ס הנשמה שהיא שורש אל הרוח, וקול הוא רוח שהוא שורש אל הנפש המכונה דבור. וה״ס שם הוי״ה השורה בדבור, כי ההבל הוא כלול מב׳ ההין של שם הוי״ה, שהם בינה ומלכות המחוברות יחד בסו״ה ותלכנה שתיהן, ו׳ ה״ס הקול היוצא מן ההבלים, י׳ ה״ס הדבור שה״ס הנוקבא המגלה את ההבלים והקול, וזה אומרו (באות י״א) ו׳ בפומא דילך, ומניה וכל העם רואים את הקולות, שה״ס החסדים הנקראים קול, דאיהו כלומר איך הם נראים הלא חסדים דרכם להיות מכוסים, באינון הבלים דנפקין מפומך שה״ס הארות חכמה המאירות בחסדים והם נקראים ראיה, ועלייהו אתמר קול ה׳ חוצב להבות אש, דהיינו חסדים שנקראים קול ה׳, עם הארות חכמה המאירה בדינים שלא להמשיכן ממעלה למטה שנקראות להבות אש, והן הפנימיים של הקול, והקול הוא פנימי אל הדבור ולכן הם כולם בפה, ולכן אומר י' דבור דשריא בפומא שה״ס הנוקבא מלכות דראש, הכוללת בתוכה קול והבל.
והדברים באריכות נתבארו ברעיא מהימנא פרשת פנחס (מן אות שצט עד אות תמג, בסולם מאמר אברים הפנימים, ובמראות הסולם שם) ואעתיק בקיצור מהצורך אל הביאור פה, וז״ל שם (באות תל״ב) אי זכאן אברין דבר נש בפקודין, דהיינו שתפלתו נתקבלה, דמלכא עלאה דאיהו רוח הקדש, דהיינו רוח החסדים דז״א, נחית בסולם דאיהו גרון, בכמה רוחין קדישין דהיינו שהרוח דחסדים יורד מן המוח אל הקנה, בד׳ רוחות, כנגד ד׳ אותיות שם הוי״ה שלו, דאתמר עלייהו עושה מלאכיו רוחות, שהרוחות הם רוחות החסדים ששולח ז״א אל המלכות, וע״כ נקראים שליחים, וסלקין לקבל אלין הבלים דפומא, שרוחות החסדים מקבלים החכמה דשמאל שבלב הנקראת הבלים, דאתמר עלייהו משרתיו אש לוהט. דהיינו הדינים שבהבלים הם משרתים של החסדים, שעל ידיהם נכללים החסדים בהארת חכמה, שז״ס הזווג של ז״א ומלכות שהם מוח ולב, והזווג נעשה בב׳ מקומות, א׳ בפה דראש בסוד החבור של ראש עם הגוף אשר שם בסוד חיך וגרון. ומקום ב׳ הוא בלב, דהיינו במלכות, ובזווג שבלב החכמה שבלב היא עיקרית, והחסדים דז״א משלימים אותה. ובזווג שבפה החסדים הם העיקר, והחכמה העולה שמה עם ההבלים שבלב הם רק משלימים את החסדים, וזה שאומר שם (באות תל״ד) וכד נחית הוי״ה שהוא ז״א לגבי אדנ״י שהוא מלכות, מתחברין דינא ברחמי בלבא דהיינו החכמה דשמאל עם החסדים דז״א. דאיהו יאהדונה״י המורה על זווג ז״א ומלכות, שהם הוי״ה אדנ״י בשילוב זה בזה. וכד סליק אדנ״י לפומא וכו׳ כגוונא דמתחבראן בלבא, אלא ההפרש הוא, שבפה החסדים הם עיקרים, ובלב החכמה היא עיקרית.