זהר

יב) ת"ח, בד' תקופין דשתא, קלא אתער, בד' סטרין דעלמא, בההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה. וההוא אתערותא דסטרא אחרא עאל בין קלא לקלא, ואתחשך נהורא בקלא דלתתא. ובגין דלא מטא נהורא דקלא דלעילא, לקלא דלתתא, כדין אקדים ההוא אתערותא, ועאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא, ונטיל נהורא. וההוא קלא, הוא קול מלחמה, קול רעה. ודא איהו ברעה.

פירוש הסולם

יב) ת"ח בד' תקופין וכו': בוא וראה, בד' תקופות השנה, שהם חו"ג תו"מ, מתעורר קול בד' רוחות העולם. שתקופת ניסן הוא דרום וחסד. ותקופת תשרי, צפון וגבורה. ותקופת תמוז, מזרח ות"ת. ותקופת טבת, מערב ומלכות. וכל אחת כלולה מכולם. בקול ההוא, מתעורר בו התעוררות של הסטרא אחרא. והתעוררות ההוא של הס"א, נכנס בין קול לקול, דהיינו בין קול דת"ת לקול דמלכות. ונחשך האור בקול שלמטה, דהיינו במלכות. ומשום שאינו מגיע האור של קול שלמעלה מת"ת, אל הקול שלמטה, למלכות, ע"כ מקדים התעוררות ההיא, של הס"א, והנחש שפיתה האשה, חוה, נכנס בין זה לזה, בין ת"ת למלכות, ולוקח אור. וקול ההוא של הס"א, הוא קול מלחמה. קול רעה. וזה הוא ברעה. דהיינו מ"ש, וישמע יהושע את קול העם ברעה.