זהר

יב) וכיון דאפיק לון ואשתכללו כחדא כדין איהו חבורא חדא. ואינון רזא דאת וי"ו, דאתחבר בההוא עלמא סתימא, וכדין כתיב, כי יעקב בחר לו יה. כד נפיק וי"ו, ואשכלל מגו י"ה, כדין ישראל לסגלתו.

פירוש הסולם

יב) וכיון דאפיק לון וכו': וכיון שהי' הוציא אותם, דהיינו לב' פרצופין הנ"ל שהם או"א מאור הדק, וישסו"ת מאור העידון לעידון, כנ"ל, ונשתכללו יחד, אז הם חבור אחד י"ה שאו"א עלאין הם בסוד הי' הכוללת א"א ואו"א, וישסו"ת הם בסוד ה', והם סוד אות ו' שנתחברה בעולם ההוא הסתום, דהיינו בעידון לעידון הסתום, שהוא ישסו"ת, שה"ס ה' שבתוך הה' יש אות ו', וו' זו רומזת על יעקב, ואז כתוב, כי יעקב בחר לו יה שנתדבק בשם י"ה, הנ"ל. וז"ס הזווג יעקב ולאה, שאז מקבל האור שם ממטה למעלה, ונבחן בבחינת ו"ק. כשיוצא הו' ונשתכלל מתוך י"ה, דהיינו שנעשה אות ו' בפני עצמו עם אותם המוחין די"ה, ויש לו ג"ר, אז ישראל לסגולתו, שנקרא ישראל, ולא יעקב, ומתחבר למטה עם רחל שהיא המלכות שאז נקרא המלכות סגולה, וזה שכתוב ישראל לסגולתו. וז"ס הזווג של יעקב ורחל.