תוכן

יב) וצריך שתבחין כאן בין או"א דקטנות במצב אב"א, שהם יצאו מנקבי העינים בזווג א', ובין או"א דגדלות, שיצאו ע"י זווג דע"ב ס"ג עד שבאו למצב פב"פ, כנ"ל. כי החילוקים שביניהם המה יסודות הכי חשובים שבהחכמה. ובעיקר צריכים לדייק ההפכיות שיש ביניהם מתחילתם לסופם. כי מתחלתם נחשבים למדרגה אחת, רק שבאה בב' מצבים, שמצד עצם אצילותם נאצלו במצב אב"א, ומצד תוספת אור שהשיגו מהארת הזווג דע"ב ס"ג וממ"ן דיסוד דא"ק, קנו המצב דפב"פ. אבל הם מדרגה אחת. ולא עוד, אלא שהמצב הב' חשוב הרבה מאד על המצב הא'. כי בהמצב הא' היו חסרי ג"ר דחכמה, ולא היה בהם, רק בחינות ג"ר דאחורים דבינה, הדוחים חכמה. אבל בהמצב הב' חזרו לראש והשיגו ג"ר שלהם בשלימות.
אמנם בסופם, נתהפך הדבר מקצה אל הקצה. והוא, כי נבדלו זה מזה ונעשו לב' מדרגות. והמצב הא' נעשה לבחינת ראש ולבחינת פנים, והמצב הב' נעשה לבחינת גוף ולבחינת אחורים. וסבת הדבר הוא מטעם שביה"כ, דהיינו הגופות שלהם שנתפשטו בד' המלכים, דעת חסד גבורה וש"ע דת"ת, כנודע. אמנם בצורת הענין יש הבנה חשובה מאד, הראוי לתשומת לב במיוחד.