תוכן

יב) כי הלא נבין תחלה, מהיכן נתפשטו הדינין בזו"ן. והענין הוא: לפי שראשית בנינם הוא מנה"י דבינה, והנה הבינה בעצמה היא הדינין, ומינה מתערין, וגם כי אינה מתחיל רק בנה"י שלה, שהם עיקרי הדינין, והנה מזה נמשכו לה הדינין, אחר דיני הזכר. לפי סברת האומר בתשרי נברא העולם, ​פי' תשרי הוא ר"ה כדפירשנו, נמצא שבזכר נכנס תחלה, ואח"כ בנוקבא, ובזה נמצא, כי דיני הנוקבא אין להם קץ, והטעם כי הנה הלא תחלה לוקח הזכר סוד הדינין כולם, כי הלא דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסיפא, ואח"כ המלכות לוקחת שאר הדינין בעת הנסירה, והנה כוונת הנסירה הוא להפריש כל מציאות הדינין של הזכר, ולתתם בנוקבא, ואז לוקחת מלכות כל מציאות הדינין. לכן האומר בתשרי נברא העולם, כי בז"א נכנסו תחלה, ונותן אח"כ כולם אל המלכות, וז"ס ר"ה. אך האומר כי בניסן נברא העולם, נמצא כי ר"ח ניסן הוא ר"ה שלה, ונכנסים ה"ג תחלה, ולוקחת הדינין שלה לבד, לכן דינין דנוקבא נייחין ברישא, כי נ"ה דת"ת דז"א נעשין לה מוחין, ואח"כ לוקחת שאר הדינין של הזכר.