תוכן

יב) ועוד נלע"ד חיים, כי ענין פנימיות והחצוניות. אפשר כי בשלשה בחי': כלים, ואורות שיש בכל כלי מהם, הכל עושים ביחד. כיצד: כי יש למעלה זיווג חצוניות, להוציא חצוניות דעיבור ראשון ואז יש לו זווג עליון ממנו לפנימיות, להוציא פנימיות דעיבור. וכעד"ז שני בחי' יניקה, ושני אחרות בעיבור דמוחין דגדלות. האמנם ענין חצוניות ופנימיות, אפשר שני פירושים: האחד הוא שנאמר, כי נודע שיש מוחין בעיבור ויניקה ובגדלות, ואמנם נדבר בעיבור אחד כי אז, מקבלים הם שלשה חללי גולגלתא עצמו, שהם עצמות הראש, ומהניצוצות נעשו הקרומות, הנקראים אלקי"ם דקטנות, והבן זה. ומהאורות נעשו המוחין עצמן, שבתוך הקרומות, והם בשר זך מאוד מאוד. ואלו הם תחת ההויו"ת ממש, ולא אלקי"ם. והנה אז המוחין אלו מתלבשות נה"י חיצונים דאימא. ובתוכם מתלבש נפש דבחי' אור ממש, אל עשר ספירות כלים חיצונים שלו. ואחר כך ביניקה, נגדלים כל שלשה בחי', שהם עצמות של תלת חללי גולגולת עצמה, שהם הכלים. וגם נגדלים הקרומות, שהם אלקי"ם דיניקה אחרים. וגם נגדלים המוחין עצמן, שהם מבשר זך, שהם ההויו"ת מהאורות. ושם בתוכם מתלבשים נה"י אמצעיים דאימא, ובתוכם מתלבש האור בבחי' אור גמור, אל עשרה כלים אמצעיים של ז"א.