תוכן

יב) וסוד הדבר יותר בפירוש הוא, כי ההכרח דההוא רוחא דשביק בה דכורא, צריך שיהיה כלול בשם ב"ן מתרין רוחין, כדי שיהיה כח, להוליד זכרים ונקבות, לכן נקרא ההוא רוחא שם ב"ן, כי הוא גימטריא ב"פ הוי"ה, נגד זכר ונקבה, הוי"ה א' לזכר והוי"ה א' לנקבה. והנה כאשר מתחברים אלו הב' שמות של הוי"ה ביחד, נעשה הוי"ה של מלוי ההי"ן, ונכרין בו הב' הויו"ת, כי הפשוט של שם הוא הוי"ה, וכן אותיות המילוי: ו"ד, ה', ו', ה'. גימטריא הוי"ה. לפי שכשתחבר ב' אותיות ו"ד נעשה י'. נמצא כי המילוי של שם ב"ן, הוא הוי"ה א' כצורתה ובאותיותיה, ואין בה הפרש רק באות יו"ד, שנחלק ונעשה ו"ד, אבל שאר אותיות אין בהם שום שינוי. ובזה טעם הדבר לא קבלתי, ואפשר לומר, כי הוי"ה עצמה נגד הזכר נקרא הוי"ה, אך המילוי לא יכול ליקח י' פשוטה ממש, כי כל עצמה אינה רק מילוי כנודע, לכן לוקחת מילוי יו"ד, ו"ד, אבל בשאר אותיות שהם נוקבא, יכולה לקחת אותם פשוטים כאשר הם. והענין, כי האות יו"ד דכורא ממש, אבל ג' אותיות הו"ה, הם נוקבא, אע"פ שאות ו' דכורא, עכ"ז ניתן (תחת הנוקבא) (אחר ה' נוקבא) ונקרא נקבה כנלע"ד.