תוכן

יב) מצות פריה ורביה, נתבאר אצלינו בשער הגלגולים פרק א', לברר הרפ"ח ניצוצין שבתוך הקליפת נוגה, ולהחזיר אל הקדושה. והנה האב ואם נותנים מצד רוחם בשעת הזיווג, ב' כסוים לנשמות: א' מן האב, וא' מן האם. כי הנשמה שיהיה הולד, הוא מחו"ג דזו"ן עילאין, והלבוש מאביו ואמו. ולבוש זה מסייעו לעשות מצות כי הוא אינו יכול לעשותם שהוא קטן, ובפרט אם הוא מגולגל, כי אין עונותיו מניחים לעשות מצוה, וצריך סעד לתומכו בזה הלבוש. וכן אם הנשמה חדשה היא, ולא הורגלה להיות בעולם הזה, באופן כי המסייעו אינו, רק זה הלבוש. ואפילו השפע שנותנין מן השמים, הוא ע"י הלבוש, וזהו ענין שותפות האדם עם אשתו בולד. ובזה תבין כמה החמירה התורה אל האדם, לקדש את עצמו בשעת תשמיש, כנודע שאם יקדש האדם א"ע, ימשיך בנשמה ההיא לבוש קדוש, שע"י זה יזכה לעבוד את ה'. ואע"פ שהיא נשמה גדולה, צריכה אל קידוש אביו ואמו בשעת תשמיש, להמציא לו לבוש מעולה, ולא יהיה לבוש זה סיבה לחטא דוגמת יצר הרע, נמצא שאם יחטא הבן העונות נחשבים אל האב.