תוכן

יב) וז"ס להנחיל אוהבי יש, אשר סודו ביארו בזוהר פרשה תרומה, דקס"ו ע"ב, כי ש"י עולמות אלו, שריין תחות כורסייה תחות עלמא דאתי כו'. והענין הוא, שהתבונה המתלבשת תוך ז"א, לתת לו מוחין, נקראת עלמא דאתי, מפני שתמיד אתי ונמשך ההוא שפע, גו רישא דז"א. ואלו הי"ש עולמות, הם הכ"ב אותיות עצמם, אשר הם בבינה, וכולם מתחלקות בז"א. האמנם עיקרם הם למעלה, בג"ר דז"א, אבל הארתם, יוצאת ונגלית לחוץ, במקום שנגמר ונשלם היסוד דאימא, שהוא בחזה דזעיר אנפין כנודע, ואז משם ואילך, הם מתחלקין לג' קוים. ונמצא, שעיקר הארתם הם בחג"ת דז"א, וז"ש בזוהר דאינון תחות עלמא דאתי, שהוא במקום סיום היסוד דאימא, הנקרא עלמא דאתי, שהוא בחזה דז"א.