תוכן

יב) א"כ אמר, הנה אנכי הולך למות, כי אין לאדם לנוח בעה"ז, כי הולך האדם לעולם, ונוסע לבית עולמו כהולך מעיר אל עיר. א"נ בערמה השיב לו היצה"ר, שהרי אני חלש כמת, ואין בי כח עוד להתגבר על הגוף, כי אתה הכנעת ושברת את כחי בסגופך ובעסק תורתך, ומה לי עוד לשלוט בגוף, ולזה אמר ולמה זה לי בכורה. וכל זה בערמה, כמו שעשה השועל לבעל הפרדס, שהראה עצמו כאילו הוא כבר מת כדי שלא יהרגנו, וכן אמרו היועצים הזקנים לרחבעם בן שלמה (מ"א י"ב ז'), אם היום תהיה עבד לפני העם הזה תמלוך עליהם, ויצה"ט גם הוא רמאי יותר ממנו, וכמ"ש יעקב לרחל, (בראשית כ"ט י"ב) כי אחי אביה הוא ברמאות, ולכן אמר השבעה לי וישבע לו, ואם האדם רוצה שהיצה"ט ישלוט בו, ואעפ"י שהיצה"ר שאל ממנו מאכל הרבה דרך הלעטה, יעקב שהוא היצה"ט אינו נותן לו אלא מעט מעט, כדי שלא יחזור לסורו ויתגבר מתוך מאכל הרבה, אלא (משלי י"ג כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, נתן לו לחם ונזיד עדשים, ויאכל דרך אכילה ולא דרך הלעטה. ואחר שהוא בן עשרים, צריך שיסגל מצות ומע"ט, וזש"ה (ויקרא כ"ג ט"ו) וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' תספרו חמשים יום, להשלים שבעים שנה שהאדם חי בזה העולם, כמש"ה (תהל' צ' ד') ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואחר השבעים (איוב ה' כ"ו) תבא בכלח אלי קבר, ואז והקרבתם מנחה חדשה, שאם הוא צדיק, מיכא"ל השר הגדול מקריב את נשמתו לפניו ית'.