תוכן

יב) ונחזור לענינינו, כי גם ז"א הוא נק' ו', אלא שבתחילה היה קטן, בסוד חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא, ולכן נקרא אות ו' שבשמו הגדול יתברך ז"א, כי ב' אותיות הראשונות אין בהם שנוי. האמנם בשתים האחרונות, יש עלייה וירידה, והכל תלוי ע"י מעשה התחתונים בסוד תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו, ואין הגאוה אלא בראש. והוא סוד מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש, כי ע"י נחל קדומים שהוא הבינה, מרים הז"א ראש, ונעשה אות ו', בסוד כונן שמים בתבונה. וזמ"ש, מי יקום יעקב, מ"י, שהיא הבינה, הוא יקום ראש יעקב. כי עתה בזמן הגלות קטן הוא, ואין לזאת הו' ראש, אך לעתיד לעה"ב, יגדלו לו ראש. ואז לא יקראו לו ו', כי אם י', כי יהיה שלם בכל עשר ספירותיו. וז"ס לא יעקב יאמר עוד שמך, המורה על לשון עקב בלתי ראש, כי אם ישראל, הם אותיות ל"י רא"ש. וז"ס הנרמז בפרשת ויקהל דף רי"ד, שמע ישראל, יש"ס, בגין דאית ישראל זוטא כו', ורזא דא יהיה ה' אחד ושמו אחד. פי': כי מה שהיה עתה חבור א' י"ה, והב' ו"ה, יהיו לעת"ל שניהם שוים, ויהיו י"ה, י"ה, וזמ"ש יהיה ה' אחד ושמו אחד, הם ב' פעמים אחד, ב' היחודים הנזכר שוים. ואל תתמה אם ספר הזוהר מפרשו בעת התפלה של כל יום, כי כן האמת, כי מה שיהיה לעתיד תמידי, הוא עתה לפרקים ע"י מעשינו.