תוכן

יב) והרי נתבאר היטב, סדר התלבשות העולמות זב"ז, וזה עג"ז, ונתבאר, איך הא"ס מתעלה בכל העולמות, והמקבל ממנו בתחלה, הוא אדם קדמון, ואח"כ הע"י וכו' עד שנמצא כי כלים דיושר דעולם העשיה, הם היותר חיצונים ורחוקים מן אור הא"ס הפנימי בתכלית הרחוק, שאין הרחק גדול ממנו. ולכן הכלים דיושר דעולם העשיה הם היותר גרועים במעלה, יותר מן כל העולמות כלם. ושם בעולם העשיה נתהווה העולם הזה השפל החומרי, בתכלית העביות והגסות שאין כמוהו. ונמצא כי כדור הארץ, אשר אנחנו בו, הוא הנקודה האמצעית שבכל העולמות, כדמיון גרעין התמר שהוא באמצע, והאוכל מקיפו על צדדיו. וכ"ז הוא בערכנו, אנחנו יושבי תבל ושוכני ארץ. אבל בערך הא"ס הסובב על הכל כנז"ל, אדרבה עולם העשיה היא הקליפה החופפת על הכל, וכל מה שמתקרב אל הא"ס הסובב, הוא יותר פנימי. עד שנמצאו י' עגולי אדם קדמון, קרובים אל הא"ס הסובב, יותר מכל שאר העולמות כלם. וכן בבחי' אור הא"ס הפנימי, נמצא כי עולם העשיה היא הקליפה לכל העולמות, וכל מה שמתקרב אל הא"ס הפנימי, הוא יותר פנימי, עד שנמצאו הי"ס דיושר דאדם קדמון, שהם פנימיים מכלם, ומקבלים אור הפנימי של הא"ס, תחלת שאר כל העולמות.