זהר

יב) וא"ת , תקונא דכר ונוקבא, וא"ת, רזא והוי"ה, וכלא חד. הארץ, דא אלהים כגוונא עלאה למעבד פירין ואיבין. שמא דא כלילא בתלת דוכתי, ומתמן אתפרש שמא דא לכמה סטרין. עד הכא רזא דסתרא דסתרין, דגליף ובני, וקיים בארח סתים בסתרא דחד קרא.

פירוש הסולם

יב) ואת תקונא דכר ונוקבא, ואת רזא והוי"ה וכלא חד: וא"ת יורה על התיקון דכר ונוקבא, בסוד והוי"ה, והכל אחד. פירוש, כי כמו שהשמים כולל דכר ונוקבא, בסוד ​את השמים, כן הנוקבא שהיא ארץ כוללת ג"כ דכר ונוקבא, וזה נרמז במלת וא"ת. כי א"ת היא הנוקבא, והו' דוא"ת ה"ס הדכר שבנוקבא. ואם תאמר, מה ההפרש בין השמים שהוא ז"א העליון, הנקרא קול, ובין הז"א התחתון הכלול בהו' שבוא"ת, ע"ז מביא רזא והוי"ה, שהו' היא לרבות בית דינו שהוא הנוקבא הכלולה עמו יחד, כי בכל מקום שנאמר והוי"ה פירושו הוא ובית דינו כן הז"א הכלול בהנוקבא כאן בהו' שבוא"ת, הוא כלול בבית דינו שהוא הנוקבא.
והביאור הוא, כי הזו"ן נחלקים לב' פרצופים, בסוד ואנכי איש חלק, שמחזה ולמעלה נקראים ישראל ולאה, ומחזה ולמטה נקראים יעקב ורחל. וע"כ את השמים הם דכר ונוקבא העליונים, הנקראים ישראל ולאה, שהם בחינת מחזה ולמעלה דזו"ן. ואת הארץ הם דכר ונוקבא התחתונים הנקראים יעקב ורחל שמחזה ולמטה דז"א.
ואל יקשה לך, כי לפי זה, למה קורא הנוקבא דאת השמים בשם אדנ"י, שהוא השם של הנוקבא הקטנה רחל. הענין הוא, כי המדובר הוא במוחין דגדלות דזו"ן, כי רק בעת הגדלות נקראים הזו"ן קול ודיבור, שאז הזו"ן פב"פ בקומה שוה, שפירושו, שהנוקבא הקטנה רחל עולה למעלה במקום נוקבא הגדולה לאה ומלבשת אותה, וע"כ נקראת הנוקבא אז על שם נוקבא הקטנה אדנ"י, כי אז נגדלה נוקבא הקטנה בקומת נוקבא הגדולה, ובעת ההיא שמה אדנ"י, בסוד היחוד יאהדונה"י, קול ודיבור כחדא כנודע.
הארץ דא אלהים כגוונא עלאה למעבד פירין ואיבין: המלה הארץ, היא השם אלקים כעין העליון, הראויה להוציא פירות ואבים. כלומר, אימתי נקראת הנוקבא בשם ארץ, היינו רק בעת דאמא אוזיפת לברתא מאנהא, ונתקנת כגוונא עלאה, דהיינו עם מוחין של אלהים שהוא בינה. דהיינו בסוד יחודא תתאה המבואר לעיל (בהקדמת ספר הזהר דף קצ"ו בפקודא תליתאה ורביעאה) דמה דהות יבשה אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין. ע"ש.
שמא דא כלילא בתלת דוכתי, ומתמן אתפרש שמא דא לכמה סטרין: השם הזה כלול בשלשה מקומות, ומשם מתבאר שם הזה לכמה בחינות. כלומר השלימות של שם אלהים בא ע"י חיבור דתלת דוכתי, א) מ"י בסוד אשר דנפיק מראשית, כי מקומה היתה בראש א"א ויצאה למקום גוף שלו, כנ"ל. ב) הם אתוון אל"ה, שהן אח"פ שלה שנפלו למקום זו"ן, ושוב קנו מקום חדש, ואח"כ בעת הגדלות חזרו למקומם. ג) הוא אחר החזרתה אתוון אל"ה עם הזו"ן למדרגתה, והיא מקבלת קומת חו"ג היוצאת על המסך דזו"ן הדבוקים באתוון אל"ה שלה, שאז מתלבש אור החכמה בקומת החסדים והמ"י מתחברת באתוון אל"ה ואשתלים שמא דאלהים. הרי דשמא דא כלילא בתלת דוכתי, שאין השם אלהים מתגלה רק בקיבוץ של ג' מקומות הנ"ל. ומתמן אתפרש שמא דא לכמה סטרין,כי משם יש להשם הזה אלהים צרופים רבים, כי יש ק"כ צרופי אלהים, שהוא לפי תמורת השליטה של אותם הג' מקומות הנ"ל.
עד הכא רזא דסתרא דסתרין דגליף ובני וקיים באורח סתים בסתרא דחד קרא: עד כאן הוא סוד סתר שבסתרים, שחקק ובנה וקיים בדרך סתים, בסוד פסוק אחד. פירוש כי גליף ובני וקיים, ה"ס תלת דוכתי הנ"ל בדיבור הסמוך). כי גליף ה"ס נקודת החולם, שהוציאה הבינה מראש לבחינת ו"ק כנ"ל, שעי"ז נפלו אתוון אל"ה שלה למקום זו"ן, ונחשב שנעשה בה חקיקה וחסרון, כי נאבדו לה אתוון אל"ה. ובני, ה"ס החזרתה את אתוון אל"ה אליה, וחזרתו לראש א"א למקום חכמה, שזה נחשב לבנין שלם של ע"ס שלה מבחינת הכלים, כי עתה השיגה אתוון אל"ה ונשלמו ע"ס שלה, וכן עלתה למקום החכמה. אמנם עוד אין לה בחינת קיום שם לקבל החכמה מא"א מחמת חוסר חסדים, וע"כ לקיום היא צריכה. וזהו וקיים, כי בהזווג על מסך דחירק, שהשיגה לבוש דחסדים, אז נתלבש אור החכמה תוך החסדים, ונתקיימו המוחין שלה בסוד ארבע גוונין חב"ד כנ"ל. וכל זה הוא באורח סתים בסתרא דחד קרא, היינו באורח סתים בסוד ג' זריעות דחולם שורק חירק, כמ"ש לעיל). וכל זה מרומז בסתרא דחד קרא, שה"ס הכתוב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע.