זהר

יב) ועל דא תרומת ה' איקרי, תרומת ודאי, דארים דגליה על כולא, ההוא דכתיב ביה, גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו. אימת איהו גדול ואתעטר בעטרוי. בעיר אלהינו. וכדין, נהירו דעתיק יומין נהיר בזעיר אנפין, ואתעטר בגין לאתדבקא בקרתא קדישא. הה"ד, עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. ונגיד לההוא אתרא דאקרי צדקה, ואנהיר חוורא לסומקא.

פירוש הסולם

יב) ועל דא תרומת וכו': ועל כן נקראת תרומת ה'. היא תרומה ודאי, כי מרימה דגלו על הכל. זה הוא שכתוב בו, גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו. מתי הוא גדול ומתעטר בעטרותיו, בעיר אלקינו, שהיא מלכות. ואז מאיר האור דעתיק יומין, שהוא כתר, בז"א, ומתעטר, כדי להדבק בעיר הקדושה. שהיא מלכות. ז"ש, עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. ונמשך למקום ההוא שנקרא צדקה, שהוא מלכות. ומאיר הלבן, שהוא חסד, לאדום שהוא דין.
פירוש. ז"א לפי עצמו הוא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, חוץ כשמתחבר עם המלכות להשפיע בה חכמה, אז מאירה החכמה גם בו. וז"ש, (באות י"א) עטרת דא תרומת ה', דהיינו מלכות. דאיהי עטרת תפארת, שהיא העטרה אל התפארת שהוא ז"א, דהא תורה שבעל פה, שהיא המלכות, מעטרא לתורה שבכתב. דהיינו שהמלכות מעטרת איתו בהארת החכמה, כי בהיותו לפי עצמו, הוא בהעלם החכמה. וז"ש בגין דאיהי אתרא דאתגלייא וכו' כי אין החכמה מתגלה בשום ספירה מע"ס אלא במלכות (כמ"ש בזהר בראשית א' דף רע"ו ד"ה ועוד כמה ע"ש) וז"ש דרך צדקה דא זה דאנהיר לה, דהיינו יסוד המתחבר עם המלכות להאיר לה החכמה, וכדין תמצא ודאי נהירו דתורה שבכתב, כי אז בזמן שמשפיע הארת חכמה למלכות מתגלה בהכרח גם בו הארת החכמה. וע"כ תמצא ודאי נהירו דתורה שבכתב. דהיינו שתמצא גם בז"א הארת החכמה. וז"ש אימת איהו גדול ואתעטר בעטרוי. מתי נבחן ז"א לגדול, ומתעטר בעטרותיו, שהם הארות החכמה, בעיר אלקינו, היינו בשעה שמחובר עם עיר אלקינו, שהיא המלכות, כדי להשפיע בה הארת החכמה. ואז נמצאת החכמה גם בו.