זהר

יב) קם מלעילא, נחית במטלנוי לגו ימא. מניה, ימא אתמליא. איהו מקורא דכל מיין דנבעין. תחוחיה מתפלגין כל מימוי דבראשית. שקיו דגנתא, ביה תליין.

פירוש הסולם

יב) קם מלעילא נחית וכו': קם ז"א מלמעלה מבינה, דהיינו אחר שקבל מוחין מבינה, ויורד במסעיו לתוך הים, שהיא הנוקבא, דהיינו שמשפיע אותם להנוקבא. ממנו מתמלא הים, הוא המקור לכל האורות הנובעים בהים, תחתיו מתחלקים כל מימי בראשית, השקוי של הגן, שהיא המלכות, תלוי בו בז"א. מימי בראשית פירושו, המוחין שז"א מקבל מהבינה שחזרה לחכמה, הנקראת ב' ראשית, (כנ"ל בראשית א' דף רמ"ד אות רצ"ח) שז"א משפיע אותם להנוקבא, והם מתחלקים תחתיו בהנוק' לכו"ח ובינה ותו"מ, כמו שמתחלקים תחילה בהבינה אל מ"י אל"ה. והיא בעת הקטנות. וז"ש תחותיה מתפלגין כל מימוי דבראשית ואח"כ משפיע לה הגדלות, וז"ש שקיו דגנתא ביה תליין. (ועי' לעיל בראשית א' דף ס"ח אות ס"ג ד"ה חמש מאה.)