זהר

יב) א"ר יצחק, בשני אתברי ביה גיהנם, לחייבי עלמא. בשני אתברי ביה מחלוקת. בשני לא אשתלים ביה עבידתא. בגיני כך לא כתיב ביה כי טוב, עד דאתא יום תליתאי, דאשתלים ביה עבידתא. ובג"כ כתיב ביה כי טוב, תרי זמני. חד, על אשלמות עבידתא דיום שני. וחד, לגרמיה דיום תליתאי. אתתקן יום שני ביום שלישי, ואתפריש ביה מחלוקת, וביה אשתלימו רחמי על חייבי גיהנם. ביומא תליתאה משתככו שביבי דגיהנם, בגיני כך איתכליל יום שני, ואשתלים ביה.

פירוש הסולם

יב) א"ר יצחק בשני וכו': אר"י, ביום שני, שה"ס קו השמאל כי ג' ימי בראשית הראשונים ה"ס ג' קוין, חג"ת, נברא בו הגיהנם לרשעי העולם. בשני נבראה בו המחלוקת, כי כשיצא קו השמאל נעשתה מחלוקת בינו לבין הימין (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"א) בשני לא נשלמה בו המלאכה, כי מפני המחלוקת שנעשתה לא יכלו להאיר עד יום ג' שאז בא קו האמצעי ומיעט את השמאל, וכלל אותו עם הימין (כנ'"ל בפלפה"ס אות ל"ה) משום זה לא כתוב, כי טוב, עד שבא יום השלישי, שבו נשלמה המלאכה, על ידי קו האמצעי. וע"כ כתוב ביום הג' ב' פעמים, כי טוב, א', על השלמת המלאכה של יום שני, שהוא קו השמאל, וא', ליום השלישי עצמו. שהוא קו האמצעי. כי יום השני, שהוא שמאל, נתתקן ביום השלישי, שהוא קו האמצעי, ונתישבה בו המחלוקת, כי עשה שלום ביניהם וקיים הארת שניהם (כבפלפה"ס אות ל"ה) ובו ביום הג', נשלמו הרחמים על חייבי גיהנם. ביום השלישי נשתככו שביבי אש הגיהנם, כי הגיהנם נמשך מקו השמאל, וכיון שקו השמאל קבל תקונו ביום ג', ע"כ שככה אש הגיהנם. משום זה נכלל יום השני ביום השלישי, ונשלם בו.