פירוש הסולם

יב) ואחר שהמ"ן נהפכים לדם על ידי האצטומכא והקיבה וכו' נוטל אותם הכבד, וכבר ידעת, שהדם מורה על הארת החכמה שמשמאל, בסוד כי הדם הוא הנפש, שיש בו חלק האסור, שהוא הג"ר דשמאל, ויש בו חלק המותר, שהוא ו"ק דשמאל, והם מכונים דם טהור ודם טמא. וכיון שהלב ה"ס המלכות הקדושה נוקבא של ז"א דאצילות, איך תוכל לגעת בדם טמא, ולפיכך היא צריכה לאמצעי, מס"א, שהוא הכבד, שיקבל דם הטהור והטמא יחדיו, ויתן לה. והמלכות מבררת ממנו דם הנקי והברור, שה"ס ו"ק דשמאל, והג"ר דשמאל היא משאירה בכבד, ואינה נוגעת בו. וז"ש (באות תי"א) ודאי רכי הוא דכבד איהו דרגא דעשו וכו', דהיינו שרו של עשו, שהוא סמאל (כנ"ל אות ר"י) הוא כניש כל דמין בין צלולין בין עכורין וכו', דהיינו מג"ר דשמאל האסור שהוא דם עכור ובין מו"ק דשמאל המותר, שהוא צלול. לבא איהו ישראל, כלומר שהוא המלכות, שממנה מקבלים ישראל, דאבחין בין טב לביש בין דם טמא לדם טהור, ולא נטיל אלא ברירו ונקיו וכו'. דהיינו רק הו"ק דחכמה, שהם ברורים ונקיים. כנ"ל.