זהר

יב) רבי יהודה פתח ואמר, שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך וגו'. סופיה דקרא אית לאסתכלא, ולבתר קרא כלא, סופיה דקרא כתיב הבוטח אליך, הבוטח בך מבעי ליה, מאי הבוטח אליך. אלא כביכול דוד מבטח ליה, דלא יעבר לו פלגות ליליא בשנתא, כמה דכתיב חצות לילה אקום להודות לך. קמתי מבעי ליה. אלא, אקום, ואתקשר בך לעלמין.

פירוש הסולם

יב) ר' יהודה פתח וכו': רי"פ ואמר, ​שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך וגו'. יש להסתכל בסוף הפסוק, ואח"כ לכל הפסוק, בסופו של הפסוק כתוב, הבוטח אליך. שואל, הבוטח בך היה צריך לומר, מהו הבוטח אליך. ומשיב, אלא כביכול דוד היה מבטיח שלא יעבור עליו חצות לילה בשינה. כמ"ש ​חצות לילה אקום להודות לך. היה צריך לומר קמתי. אלא הפירוש הוא, אקום ואתקשר בך לעולם.