פירוש הסולם
יב)
אלא שלהובא דמלכא וכו': ומשיב, אלא שלהבת של מלך השמים יצא והחריב הכל. ובשעה שהיו אומרים,
תבנה ותכונן עיר סיחון, סתם, ולא אמרו
חשבון, משום שחשבו שבשביל זה תבנה למושב של האמורי, אז השיבו ואמרו, אין אנו יכולים. מהו הטעם. הוא משום שכל הדרכים והשבילים נסתמו בגבורתו של רב העליון שלהם. ואם נחזור ונאמר ונזכיר
חשבון שתבנה, הרי
אש יצאה מחשבון. ואם נחזור ונאמר
קרית סיחון, הרי ודאי להבה יצאה מקרית סיחון. כיון ששלהבת אש הזו שורה שם עליה, אין מי שיכול להחזירה לקדמותה. כי מכל הצדדים אין לנו רשות.
פירוש. כי נתבאר לעיל (
אות ג') שמשה הרג למלכי האמורי, ע"י התעוררות החכמה דקו שמאל דקדושה, שעמה נמשכים ב' דינים על ראש הרשעים והחיצונים הממשיכים החכמה ממעלה למטה. א) הם דינין דדכורא, ב) הם דינין דנוקבא. ע"ש. וכבר ידעת, שהמשכת החכמה נקראת
חשבון (
כנ"ל פקודי אות כ"ח) וז"ס, שליטת סיחון ב
חשבון, דהיינו שהיה ממשיך החכמה שנקראת
חשבון, ממעלה למטה, ולפיכך יצאו הדינים מקו השמאל דקדושה והחריבו את ממלכת חשבון של הקליפה. וכיון שראו זאת מלכי שאר האומות, חשבו שעיר חשבון עצמה אי אפשר להציל מדינין דשמאל דקדושה, אבל אפשר שתחזור ותבנה בבחינת עיר מושב סתם לאמורי, דהיינו שלא ימשיכו עוד חכמה שה"ס חשבון, אלא יסתפקו באותה החכמה שנקלט בהם מכבר. וחשבו שעיר מושב כזו אפשר לבנות. וז"ש,
בשעתא דאינון אמרין, תבנה ותכונן עיר סיחון, סתם, ולא אמרו חשבון, אמרו כך, משום
דחשיבו דבגין כך יתבני למותבא דאמוראה. דהיינו מושב לאמורי ולא חשבון, דהיינו שלא ימשיכו יותר החכמה ממעלה למטה. וחשבו שאז לא ישלוט עליהם הדינים דשמאל. אמנם,
כדין אתיבו ואמרו לא יכילנא, דהיינו שהסתכלו בדבר, ואמרו, שאפילו עיר מושב אינם יכולים לבנותו.
מ"ט, בגין דכל ארחין ושבילין אסתתמו בתקפא דרב עלאה דלהון, רב, פירושו הארת החכמה שבשמאל, בסו"ה יש לי
רב. (
כנ"ל אות ד') ונודע שע"י הארת השמאל בלי ימין שלמעלה, נסתמים כל האורות ונקפאים, וכיון שנסתמו האורות ונקפאו (
כנ"ל ב"א דף רצ' אות שס"ז ד"ה כתיב) לא יכלו עוד לבנותה אפילו לעיר מושב סתם, וז"ש,
דכל אורחין ושבילין אסתתמו, כי נקפאו ונסתמו כל הדרכים והשבילים עד שאין לעשות כלום.
בתקפא דרב עלאה דלהון, מחמת תוקף הדינים של שמאל העליון שלהם, דהיינו של שמאל בלי ימין שמשם ממשיכים החצונים. ואחר שראו קפאון הזה, אמרו
אי נהדר ונימא ונדכר חשבון דתבנה, הא, אש יצאה מחשבון, ששם עיקר האש הדומם, כנ"ל.
אי נהדר ונימא קרית סיחון, דהיינו למושב סתם בלא חשבון,
הא להבה יצאה מקרית סיחון, כי גם במושב סתם שורים הדינים והחורבן. וז"ש
כיון דההוא וכו'
מכל סטרין לית לן רשו. הן עיר חשבון הן עיר סיחון סתם.