זהר

יב) ואי איהו מני שבחא דחבריה, ולא אודי עליה ברכאן. הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה, הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא, ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא. ומה מאן דמברך לחבריה, בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא, בלבא טבא. מאן דמברך לקב"ה, עאכ"ו, דבעי עינא טבא, ולבא טבא, ורחימותא דלבא. בג"כ ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך וגו'.

פירוש הסולם

יב) ואי איהו מני וכו': ואם הוא מונה שבחו של חברו, ואינו מודה על הברכות, הוא נתפס תחלה מלמעלה, דהיינו שניזק מחמתו. ואם הוא מברך אותו, הוא עצמו מתברך מלמעלה. וצריך לברכו בעין טובה ולא בעין רעה. ובכל דבר רוצה הקב"ה אהבת הלב בשעה שמברך. ומה, מי שמברך את חברו, רוצה הקב"ה שיברכו בעין טובה ובלב טוב, מי שמברך את הקב"ה על אחת כמה וכמה שצריך עין טובה ולב טוב ואהבת הלב. משום זה, כתוב ​ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וגו'.