זהר

יב) וכד מטא זמנא לסלקא, כדין סלקין עמה, דרגא בתר דרגא, עד דאתקריבת כקורבנא על מדבחא. הה״ד, זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן, כהנא עלאה דלעילא, האי נפשא דלא אסתאבת כ״כ, בהאי עלמא, האי אית לה תקנתא, כגוונא דא. ואי לאו, מעוות לא יוכל לתקון וגו׳.

פירוש הסולם

יב) וכד מטא זמנא וכו׳: וכשהגיע הזמן שתעלה לג״ע העליון, אז עולה עמה, מדרגה אחר מדרגה, עד שמתקרבת כקרבן על המזבח. דהיינו שעולית למ״נ להמלכות הנקראת מזבח. ז״ש, זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן, דהיינו כהן העליון למעלה, שהוא מלאך מיכאל (כנ״ל צו אות קל״ו). זו היא נפש שלא נטמאה כל כך, בעולם הזה, זו יש לה תקנה, כעין זה שאמרנו, ואם לא, הרי זה מעוות לא יוכל לתקון וגו׳.