זהר

יב) לגו מנייהו, יופיא״ל רב ממנא, רב משריין, תחות שולטנותא דמיכא״ל, ועמיה הוו מתתקנן כל אינון משריין דתחות ידיה. ולא אתגליין הכא בחשבנא, בגין דלא אשתלימו הכא עד דאתו לבית עולמים. דתמן אשתלימו כלהו, ואסגו משריין בשלימו. ומה דאמרן הכא, כל אינון משריין דתחות ידיה, דאתמסרו בההוא שעתא לאעלא עמיה וחד ממנא קיימא עלייהו, וחכמיא״ל שמיה, וי״ב ממנן סחרין ליה לכל עיבר תלת תלת, כמה דאמרן. ויופיא״ל רב ממנא קיימא על כלהו, דלא אשתני שמיה.

פירוש הסולם

יב) לגו מנייהו יופיא״ל: לפנים מהם, דהיינו לפנים מסטר דת״ת, שהוא גבורה, הוא יופיא"ל ממונה עליון, ממונה על המחנות תחת ממשלתו של מיכאל, ועמו היו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו. ולא נגלו כאן המחנות בחשבון, שה״ס הארת חכמה הנוהגת בקו שמאל שהוא גבורה, (כנ״ל פקודי אות כ״ח) משום שלא נשלמו כאן, עד שבאו לבית עולמים, דהיינו סוד בית המקדש שעשה שלמה, ששם נשלמו כולם, ונתגדלו המחנות בשלמות. ומה שאמרנו כאן, במשכן מטרם שנשלמו, הוא. שכל אלו המחנות שהם תחת ידיו של יופיאל, נמסרו בעת ההוא להכנס עמו. וממונה אחד עומד עליהם ושמו חכמיא״ל, וי״ב ממונים מסבבים אותו, לכל צד ג׳ ג׳ כמו שאמרנו. ונמצא גם בסטר זה שהוא גבורה יש ג׳ מלאכים, שהם מיכאל יופיאל חכמיאל, שהם חג״ת דסטר גבורה. וחכמיאל, שהוא ת״ת דגבורה, כולל בפרטיותו י״ב כמו הכלל כולו. כי ת״ת הוא תמיד, כולל. ויופיאל ממונה העליון עומד על כולם, שלא נשתנה שמו.