תוכן

יא. ויתבאר לך בזה דברי התיקוני זוהר (תיקון סט דף קג, א) על הפסוק (איוב, יד, כ) "משנה פניו ותשלחהו" (הנאמר על אדם הראשון בגירושין שלו מגן עדן), זהו שינוי השם, שינוי מקום, ושינוי מעשה. ומה עמקו דבריהם ז"ל.
והענין, כי נודע שכל בחינת חידוש המגיע לעולמות מחויב להתמשך מא"ס ב"ה, וממילא גם נשמת אדם הראשון נמשך גם כן מא"ס ב"ה, בדרך התפשטות א' וב' ובהשתלשלות א"ק ואבי"ע, עד מקום מציאותו. ונודע שכל אורות הרוחניים אין נוהג בהם חילוף ותמורה בדרך עוברם מדרגא לדרגא, אלא בדרך עברו קונה מקומו לנצחיות, כמו שכתוב בעץ-החיים, בסוד "מעולם לא זזה שכינה". שמזה תבין שנשמת אדם הראשון מלביש כל העולמות כולם מאין סוף וראש א"ק עד סוף אבי"ע, דכמו שנמשך מא"ס ב"ה ועובר דרך עולם א"ק, הרי קונה שם מקומו לנצחיות, וזהו נקרא בחינת א"ק דאדם הראשון, ואחר כך בנעתק משם לעולם האצילות, קונה שם מקומו לנצחיות, שזהו נעשה לבחינת אצילות דאדם הראשון וכו', כמו שהאריך בזה בספר רחובות הנהר להרש"ש ז"ל, ע"ש.