תוכן

ז' קושיות במדרש רבה פ"ח, בד' כתות המלאכים: חסד, ואמת, צדק, ושלום, שנשאו ונתנו בבריאת האדם / ב' הנהגות שבעולם הזה ההפכים זה לזה, שהם הנהגת המציאות, והנהגת דרכי קיומו
יא. ועל פי הדברים הללו, השגנו פקיחת עינים במאמר ר' סימון, במדרש רבה (בראשית פרשה ח, ה) על פסוק "נעשה אדם", וזה לשונו, (שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת) שנעשו כתות כתות חבורות חבורות, מהם אומרים יברא, ומהם אומרים אל יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יא) "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו", חסד אמר יברא, שהוא גומל חסדים. אמת אמר אל יברא, שכולו שקרים. צדק אמר יברא, שהוא עושה צדקות. ושלום אמר אל יברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה, נטל האמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח, יב) "ותשלך אמת ארצה". אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, מה אתה מבזה תכסיס אלתכסייה (חותם) שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יב) "אמת מארץ תצמח", עיין שם היטב.
והנה המאמר הזה מוקשה הוא סביב סביב, א' עדיין לא נתבאר בזה חומר הכתוב ד'נעשה אדם', וכי ח"ו לעצה הוא צריך על דרך הכתוב (משלי יא, יד) "ותשועה ברוב יועץ". ב', פה אמת, איך יאמר על כלל מין האדם שכולו שקרים, והא "אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב" (ע"פ בראשית רבה נו, ט). ג', ואם כנים שפתי אמת, איך מלאכי חסד וצדקה הסכימו על עולם שכולו שקר. ד', למה נקרא האמת תכסיס אלתכסייה, שפירושו חותם, הבא בשולי המכתב, אשר בהכרח שיש מציאות של עיקר חוץ מהחותם, אמנם חוץ מגבול האמת, ודאי שאין שם מציאות כלל. ה', היתכן למלאכי אמת, לחשוב לפועל אמת, שאין ח"ו פעולתו אמת. ו', מה הגיע לו לאמת מתוך עונשו הקשה שנשלך עד לארץ ולתוך הארץ. ז', למה לא מובא תשובת המלאכים בתורה כמו שמובא השאלה אליהם.
וצריך להבין אותם ב' ההנהגות הערוכות לעינינו, ההפכים מן הקצה אל הקצה, שהם הנהגה של הוויות כל המציאות של עולם הזה, והנהגה של אופני הקיום, להעמדתם של כל אחד ואחד מהמציאות שלפנינו. כי מקצה מזה, אנו מוצאים הנהגה נאמנה, בהשגחה מאושרה עד להפליא, השולטת להתהוות כל בריה ובריה מהמציאות.
וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאות האדם, והנה האהבה והעונג סבה ראשונה שלו, הבטוחה והנאמנה לשליחותה, ותיכף אחר שנעקר ממוח אביו, ההשגחה מזמנת לו מקום בטוח משומר מכל נזק, בין המצעות שבבטן אמו, באופן שכל זר לא יגע בו, שמה ההשגחה מכלכלת לו לחם חוקו דבר יום ביומו, לפי מדתו, וכן מטפלת עמו בכל צרכיו לא תשכחהו רגע, עד שירכוש לו חיל, לצאת לאויר ארצינו המלאה מעקשים, ואז ההשגחה משאלת לו עצמה וכח, וכמו גבור מזויין זקן ורגיל, הולך ופותח שערים ושובר בחומותיו, עד שבא בין אנשים כאלו שאפשר לבטוח עליהם שיעזרוהו כל ימי חולשתו, להיותם היקרים לו מכל בני חלד, באהבה ורחמים וגעגועים עצומים בעד קיום מציאותו, וכן הולכת ההשגחה ומחבקתו עד שמכשרתו למציאותו ולהשתלשלות מציאותו אחריו. וכמקרה האדם כן מקרה מין החי, ומין הצומח, כולם מושגחים בהפלאה יתירה המבטחת הויתם למציאותם, וידעו זאת כל חכמי הטבע.
ומעבר מזה מקצה השני, בהסתכלותינו על סדרי העמדה וכלכלה באופני הקיום של אותם המציאות מקרני ראמים עד ביצי כינים, אנו מוצאים בלבול סדרים, כמו בין מחנה הבורחת משדה המערכה מוכים וחולים נגועי אלקים, וכל חיתם לממותים, אין להם זכות קיום, זולת בהקדם יסורין ומכאובים, ובנפשם יביאו לחמם. ואפי' כנה הקטנה שוברת שניה בעת צאתה לסעודתה, וכמה כרכורים היא מכרכרת עד שמשגת אוכל לפיה די סעודתה, לזכות קיומה. וכמוה מקרה אחד לכולם הקטנים עם הגדולים, ואינו צריך לומר במין האדם מובחר היצורים, אשר ידו בכל ויד כל בו.