תוכן

יא) הנה ג"ר, ח"ג ת"ת, נקראים בחי' ידים. וג' שניות, נקראים בחי' רגלים. והענין הוא, כי חג"ת הם ב' ידים, וכללותם במכריע, הוא ת"ת באמצעיתם, יקרא גם הוא יד, כי הוא יד א', כולל ב' ידים אחרים, שהם ח"ג. וז"ס: יד הגדולה, יד החזקה, יד הרמה באמצע. כנזכר בזהר ובתקונים. וכנגדם נה"י, ג' רגלים. כי נ"ה הם ב' רגלים, ונכללים במכריע יסוד, ונעשה רגל ג'. וז"ס שלש רגלים תחוג לי בשנה, כי המלכות נקרא ח"ג דכלהו, כנזכר בריש תקונים בכ"י, והיא נאחזת בנה"י כנ"ל, ונמצא כי הג' אלו, הם מאירים בה ג"פ בשנה, ובכחם נעשים ג' חגים בג' זמנים אלו. והנה אע"פ שג' חגים הם חג"ת, עכ"ז הארת חג"ת בנה"י, וע"י נה"י מאירים במלכות. וז"ס חובת ראיה ברגלים, והענין: כי מצות ראיה היא כך, שיעלה האדם לעזרת ישראל להראות שם בג' חגים, ואין חוב אלא לאנשים זכרים, והענין לעלות ברגליהם, להמשיך כח ברגלים העליונים שהם נה"י בג' רגלים. ולכן לא נאמר בג' מועדים, אלא ג' רגלים, לרמז כי ענין הארת ג' חגים אלו ע"י רגלים העליונים נה"י, המאירים במלכות שהוא עזרת ישראל. והאמת, כי עזרת נשים, היא שיעור קומתה בבחי' יסוד דמלכות שבה. ועזרת ישראל, הוא שיעור קומתה נגד נה"י דז"א, אלא שעתה בחגים, היא פב"פ, נגד נה"י, וז"ס ולא יראו פני ריקם. ולכן כל חובת מצוה זו תלויה ברגלים, כי לטעם זה החיגר וסומא פטורין, כנזכר בגמרא דיליף מלשון רגלים, כנזכר פ"ק דחגיגה. גם קטן שיכול לעלות ברגליו, מחנכים אותו, שהוא בחי' ז"א בהיותו יעקב קטן, צורת ו' לבד, גם אז צריך למשוך זו הארה מרגלי אותה הבחי'. ועכ"ז עדיין הם חצירות ועזרות בתי בראי, כי עד שם יכולת נשמה לעלות, כנזכר בויקהל קצ"ב, על פסוק מי יעלה ומי יקום במקום קדשו, דא עזרת ישראל.