תוכן
יא)
והנה בעת הורדת אלו הגבורות בחכמה שבה, הם מתמתקות יותר פעם ב', כי הלא יום ב' דר"ה, נקרא דינא רפיא. וביאור הענין הוא, במה שנבאר טעם, למה הם ב' ימים ר"ה. ומה חילוק יש ביניהם. ומה טעם תקיעת שופר, גם ביום הב' דר"ה. אבל הענין הוא, כי אעפ"י שז"א נתעורר והקיץ משנתו ביום א', ע"י תקיעת השופר, עכ"ז כיון שלא ננסר מוח החכמה שבה, רק הכתר שבה בלבד כנ"ל, לכן עדיין אין זה התעררות גמור, ועדיין חוזר וישן, עד יום הב', שננסרה החכמה שבה כנזכר, וירדו שם גבורות דחכמה שבו, וכיון שירדו שם הגבורות דחכמה שבו, אז חוזרין לתקוע שופר ביום ב', ומתעוררין המוחין, וא"צ ז"א לחזור ולישן עוד, כי כיון שנתעורר המוח, ההוא הנקרא חכמה, אין עוד שינה, ואין צורך לתקוע שופר בשאר עשרת הימים.
