תוכן
יא) והנה כשיצאו לא יצאו אלא ו' לבד, שהוא דז"א בסוד ו' זעירא, ועדיין לא יצאה הנוקבא, אלא כלולה בו בסוד נקודה לבד, ואח"כ כשבאו אלו המוחין אז יצאה הנוקבא מאחוריו, ולפי שאלו המוחין ויציאת הנוקבא תלוי במעשה התחתונים, והם בעלי בחירה, ואיפשר שיעשה או לא, לכן אמר ואם נקבה תלד על צד הספק. אם יהיה או לא. אבל הזכר ודאי זכר. והנה אחר שנתבררו שם, נשאר מה שנתברר בולד, והפסולת הוא הדם, ולפי שהיו ז' קצוות מחסד ולמטה. ולכן וטמאה שבעת ימים, כי בכל יום האם דוחה הפסולת של מדה א', ותחילה יוצא הולד הוא הבירור, ואח"כ בכל יום הולך ונידחה הפסולת שהוא הדם. עד ז' ימים, ולפי שאחר שנתברר ויצא הז"א עדיין היה כולו גבורות, והוצרך הוא ית' לשתף עמו רחמים, כד"א,
בראשית ברא אלהים, עלה במחשבה להיות בדין ואח"כ שתף עמו רחמים, וזהו (בראשית ב' ד') ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים.
