תוכן

יא) ודע, כי אלו הז' מלכים הם עשרה, והיא דוגמת ז' היכלות, הכוללים עשר היכלות, כי היכל עליון כלול מג' היכלות, והיכל תחתון כולל שנים. ואח"כ כשנברר ז"א ומלכות ונתקן, הוברר החלק הנוגע למלכות, ואח"כ כשנתקנה המלכות, הנה ידעת, שעדיין נשארה מלכות אב"א. והטעם, כי חלקים אחרים עליונים לא הוצרך מעשה אדם, אלא ע"י מחשבה הובררו, אבל סוד מ"ן דמלכות לא הובררו, כי הוצרכו אל מעשה אדם, בהיותו בעמקי הקליפות סוד עשיה, אשר שם סוד המלכות והדינין תקיפין, ושם נשרשים הקליפות, ולא יכלו לתקן אלו המ"ן, עד שבא אדה"ר, וע"י מעשיו ותפילותיו מברר קוצים מן הכרם, ועל ידו נתבררו כל אלו המ"ן, והכל יתברר. ואם לא היה חוטא, היו הסיגים נבדלים מן הקדושה, ובהיות שלא היה כח להתברר אלו המ"ן, עד שנברא אדה"ר, לכן היו זו"ן אב"א, כי אם היו פב"פ, היו הקליפות נאחזים באחוריים שלה, בעבור, כי המ"ן שלה היו עולים להדבק בה, ומרוב תוקף הדינין היו עולים עמהם הקליפות, ונאחזים באחורים עם המ"ן, מאחר שלא נבררו, וכדי להזדווג זו"ן, צריך שיבאו פב"פ, וכדי להוציא ז"א מוכרח שיזדווגו, וכדי שיזדווגו מוכרח שיבאו פב"פ, וזה אי אפשר, שאם יבואו פב"פ יאחזו הקליפות באחוריים, כל זמן שלא בא אדה"ר, לכן מה עשו או"א, מסרו למלכות המ"ן שלהם, והעלוה למעלה בהיכלם, ושם העלו את זו"ן בחופא זו, בהיכלא דא דאו"א, אשר אין כח לקליפות לעלות שם, ושם נזדווגו זו"ן. וזמ"ש בזהר פ' (בראשית ב' כ"ב) ויבן ה' אלהים את הצלע, וכל פרשה זו מבוארת עם הקדמה זו. וזמ"ש בזהר פ' בראשית ויביאה אל האדם, אבל שאר זווגים הם בהיכל המלכות, ושם יורד ז"א וכו'.