תוכן

יא) ולהבין הענין, דע כי מראש א"א יוצאים ג' הויו"ת, נגד תלת רישין, וראש הב' והג' והם ג' בינות. בינה מרישא דלא אתיידע, שהז' שלו מתקנים ראש א"א, ובינה נכנסת בסוד נשמה, וכן בראש השני. וז"ש באדרא חיור גו חוור וחיור דכליל כל חוור, מדבר נגד אלו הג' מוחין שהוא חוור, שהוא מדבר בבינות, שאם מדבר בחכמות אין חידוש דהוא חוור, כי אמר אפילו במקום שיש דין שהיא הבינה, שכל גוף מצד בינה וכל נפש מחכמה, ולכן נקרא א"א איש האלהי"ם שכל גופו הוא מן בינה. ואמר באותו מקום העליון שדינין מתערין מהבינה ע"י בוצינא דקרדינותא, אפי' הכי הם חוורין, ואין מתגלים שם דינין. ואלו הג' הויו"ת נעשות י"ג מכילן דרחמי, והם שורש חסדי' וגבורות, ו' של זכר וו' של נקבה. ולכן נק' רחמים ולא חסדים, שהם דינים מתוקים שיורדים ט' בדיקנא דז"א וד' בנוקביה, והם היורדים בעולמות למתק הדינים ולשבר הקליפות. אמנם הרחמים הפשוטים היוצאים מחכמה, אינם יוצאים מן האצילות, וז"ש דהבא כל מה דאתפשט הוא לביש, שהם הגבורות. וכספא לטב, ר"ל דגבורות החכמה אפילו שיורדין למטה אינם נעשים קליפות, אבל יורדין להחיותם והם סוד נשמתא, וזה דווקא בגבורות החכמה, כי החסדים אינם יוצאים מהאצילות. ומה שהם ט' בז"א וד' בנוקביה, לפי שהם ג' הויו"ת, ויש בהם ג' ההי"ן אחרונים שלה וג' יה"ו שלו, שהם ט' אותיות. וג' הויו"ת בראש א"א בשערות של הראש, וכן בשערות הזקן, גם שבאים אלו מאחור ואלו מפנים.